לנדב היקר

לנדב היקר

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

דברים כו, ב

טוב, דיברנו על זה רבות, על הקטע הזה של "מגיד מראשית אחרית", על זה שהכל מתחיל מההתחלה, או מסתיים בהתחלה, או משהו בסגנון. אבל יש משהו בפורים שמחדד גם בחינה מעט שונה – אמנם הכל היה צפוי מראש, ומבחינת ה' יתעלה לא היה כאן שום נס, זה הthing שלו, הוא הופך הכל בדיוק כשנראה שהחיים בזבל, ולמרות זאת, מבחינתנו, אם אנחנו מדברים שנייה בכנות, פחד פחדים לגלות שאשכרה כולם הולכים למות. כולם. קצת קשה לבטוח ולראות את המגמה האינסופית ברגע הזה. האמת שהגבורה האמיתית לא הייתה בכנות הזאת, המתקשה לבטוח כשהכל שחור, אלא היא במינוף הכנות הזו לעשייה חיובית, לא להיתקע בחוסר הבטחון, לנסות לראות איך מתקדמים משם. "צומו עליי", ומתוך כך "ונהפוך הוא".

נדב היקר! ניכרת עליך כנותך, בלמידותינו המשותפות, וגם שלא בהן. אתה אמיתי, אתה ישיר (בדרכך המסתייגת), אתה אפילו קצת סולד מכל התכונות ההפוכות לאלו. אמנם כנותך לא מפריעה לך לפתח את השפה שלך, השפה הכנה שלך, בשונה מרבים שמתקשים להתייחס גם לעצמם בכנות, ולהשפיע ממעיינותיה לרבים.

מעריך מאוד

זיו