יהודי של עליונים כו איר הרמחל

יהודי של עליונים

לכו איר, יום פטירת רבנו משה חיים לוצאטו

שלמות האותיות תלוי בטנ"ת, וזה כי להיות כל דבר נבחן שרש פרטי, נבין מה שהוא עקרי לבד, ומה שהוא שלמות לבד, וענין זה של הפעלה העקרית הוא האותיות עצמם ושלמותם הם טנ"ת. שמתחברים עמהם, כל אחד משלימים בהם פעלה כראוי להם, זהו דבר הנראה לעינים. כפי מה שהוא למטה – כך הוא למעלה. והרי אנחנו רואים ששלמות האותיות תלוי באלה שמתחברים עמהם, כך למעלה הוא ענין אחד מתחבר לענין האותיות עצמם. אך עקר הפעלה באותיות, גם זה אנחנו רואים – שלצרך ההבנה די בכתיבת האותיות לבד.

קל"ח

טעמים, נקודות, תגים ואותיות. לכאורה האותיות שייכות למישור אחר ממישור הטנ"ת. טנ"ת הם באיכות ההגייה, והאותיות הן עצם ההגייה. למרות זאת, מלמד רבנו, שלמות האותיות תלויה בטנ"ת שמתחברים איתן. באמת קצת תמוה: אדם יכול לקיים את האות ללא קיום הטנ"ת, הוא פשוט מבטא את האות. יתכן שהאות איבדה את משמעותה, אך עצם האות קיים. יתכן לומר לפי זה שעניין האות הוא המסר המובע בה. האותיות מסמנות את העולמות התחתונים, את המציאות, שהיא כשלעצמה חסרת משמעות, אך קיימת.

חידושו של רבנו כאן הוא שבאמת המציאות כלל לא קיימת כאשר היא מנותקת ממשמעותה. מדובר באור אחד החורז את העליונים ואת התחתונים, ולכן זה נכון גם באותיות עם הטנ"ת, ובנוסף גם בעניין האותיות עם הטנ"ת, כיוון שעניין האותיות הוא עליון לאותיות עצמן, וכאמור, אותו אור חורז הן את העליונים והן את התחתונים. אמנם האור הזה יורד מלמעלה למטה, לכן העליונים יש בהם חוויה יותר מקורית של האור הזה.

התפיסה הפשוטה על יחסי העליונים והתחתונים היא שישנו רצף ביניהם. מה שמתבטא בתחתונים הוא הביטוי הכי תחתון של דבר מסוים. האם הוא קיים בפני עצמו? בתפיסה הפשוטה, כן. הוא קיים בפני עצמו. גם אם נאמר שהוא לא קיים בפני עצמו, הרי שהוא לא קיים בפני עצמו כמו שהעליון לא קיים בפני עצמו. אמנם נשים לב שכאן רבנו מלמד ששלמות האותיות תלויה בטנ"ת, והוא לא מציין ההיפך. אין כאן הביטוי הכי תחתון של אותו אור, בעליונים ישנה החוויה היותר מקורית של האור, כאמור, והאותיות, אם לא תיקשרנה באופן מלא לטנ"ת, לא תהיה שום משמעות, לעומת הטנ"ת, שבשל החוויה היותר מקורית שלהן, כאמור, שלמות האותיות תלויה בהן אך שלמותן שלהן לא תלויה באותיות, הן קיימות בפני עצמן באופן שלם עם האור השורה בתוכן בטבעיות.

כזה היה רבנו משה חיים. היהודי הזה חי בעליונים. אנו לא אומרים שהוא היה מנותק מהתחתונים, כלל וכלל לא, הוא פירט את כל ההתפרטויות שיכולות להתפרט בכל כלל, אך אין ספק שאת הפרטים הוא ראה רק כחלק מהכללים. בספריו, המבטאים מאוד את אישיותו (ככל סופר, אך אצלו בהיותו אדם שמוגדר על ידי ספריו יותר) הוא אומר פעמים רבות "כללו של דבר", הפרטים היו חשובים כאשר הרחבנו לדבר על הכללים, אך לעומת זאת השיחה אפשרית גם כאשר אנחנו עוסקים רק על הכללים. רבנו משה חיים היה יהודי של עליונים, יהודי כללי.