אחריות המלחינים והמשוררים כו איר ר שמואל אליהו מזוואלין

אחריות המלחינים והמשוררים

לכו איר, יום פטירת הרבי ר' שמואל אליהו מזוואלין

באחת מן השבתות דרש רבי שמואל אליהו על מעלת הנגינה ותיאר באריכות כיצד ניגון יכול להעלות את האדם לדרגות רוחניות גבוהות, אך גם ביכולתו להורידו מטה. לכן אחריות המלחינים והמשוררים היא רבה ועצומה לפי דרשתו. מן היום ההוא והלאה פרש רבי שמואל אליהו מעבודת השירה והזמרה ושוב לא עבר לפני התיבה ולא היה שר זמירות בשבתות וחגים, למעט הזמר המבדיל בין קודש לחול היה במוצאי שבת, ואנשים רבים התלקטו ובאו לשמוע בקול רינתו.

ר' שמואל אליהו מזוואלין, ויקיפדיה

מה מיוחד בזמר 'המבדיל בין קודש לחול'? כדי להבין זאת עלינו לברר את מהות הניגון. מהו ניגון? מעולמה של ההגייה אנחנו מכירים טעמים, נקודות, תגים ואותיות. אפשר להקביל אותם לחיה, נשמה, רוח ונפש. הטעמים שייכים לאבא, לחכמה, הם הדבר כפי שהוא, למעלה מהשגתנו. הם דוחפים את ההגייה ונותנים לה איזשהו כיוון.

הנקודות שייכות לנשמה, לבינה, שהיא מאירה את כח החכמה בתוך האדם, בתוך השגתנו ובהתאם לה. הנקודות לא עוסקות בכיוון כי אם בעיצור, בחיתוך. הן לא דוחפות אלא מוליכות. הנקודות ממשיכות את הכיוון של הטעמים, אך הן לא מצביעות על כללותו, אלא נכנסות לפרטיו.

התגים שייכים לרוח, הרוח היא מה שמעל האדם, אך צמודה אליו, היא מנחה אותו, היא מורה לו לעשות לא מתוכו אלא מעליו, אך היא חלק ממנו במובן מסוים. התגים נמצאים מעל האותיות אך צמודים אליהן, הם לא דוחפים אותן כמו הטעמים ולא מוליכים אותן כמו הנקודות, הם לא עושים בהן שום דבר חיצוני, הם חלק מהן ממש.

האותיות שייכות לנפש, הן עצם הדיבור, הן לב ההגייה, הן הדם הזורם בעורקי ההגייה.

אם כן, למה שייך הניגון מעבר לטנת"א? הניגון שייך ליחידה. היחידה היא הביטול המוחלט, היחידה היא ההתכללות המלאה באינסוף. הניגון לא קשור להגייה, שהיא כאמור עוסקת באדם, אלא הניגון, בהיותו ביטול מוחלט, כולל את האדם, ולא יוצא ממנו ואפילו לא מתייחס אליו.

הרבי ר' שמואל אליהו לימד שהניגון יכול להעלות את האדם מעלה ויכול להוריד אותו מטה, כיוון שהביטול המוחלט הזה עלול להוביל להעלמת האדם, לבליעתו בתוך האינסוף, והביטול המוחלט הזה יכול להאיר בו את מה שהוא באמת, את האינסוף שבתוכו, ובכך לגלות בו את החיבור לכל, מה שיגדיל אותו.

ר' שמואל אליהו לא היה מוכן לקחת את הסיכון שהניגון שלו יוביל להיבלעות של אחיו מעריציו בתוך האינסוף. הוא יודע שיש בכך גם פוטנציאל ענק, אך הוא חושש מהאפשרות השנייה. אם כן, מה מיוחד בזמר 'המבדיל בין קודש לחול'? פיוט זה הבא במוצאי שבת, עת הנשמה היתרה עוזבת את הגוף, מחדד את הפער בינינו לאינסוף. המרחק הזה מועצם והופך להיות החוויה הבלעדית של האדם. זוהי עת כושר לניגון, ליחידה. כעת אין חשש להיבלעות, כעת ברירת המחדל היא לא הקרבה אלא המרחק, ולכן אין סיכוי שהאדם יאבד את עצמיותו, והפוך, היא רק תועצם לאור קישורה המוחלט לאינסוף. במקום הזה הסכים הרבי ר' שמואל אליהו לנגן.