הארות ממזמור כז לאלול-תשרי ה_תשפא

הארות ממזמור כז לאלול-תשרי

א

(א) לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד:

א אלול. אפשר להבין שכונת הפסוק לומר ש"ה' אורי וישעי" וממילא אין לי לירא מאף אחד, יש מאחורי מי שמגן עלי, והוא יותר חזק מכלם, "ה' מעוז חיי", וממילא אל לי לפחוד מאף אחד, המבצר שלי לא חדיר כלל וכלל. אמנם ניתן להבין שאין כאן רק אמירה כמותית, כי אם אמירה מהותית: "ה' אורי וישעי", כלומר, אני נמצא באחדות מלאה אתו, ולכן אני לא מוטרד מדבר אחר. "ה' מעוז חיי", כלומר, אני נמצא באחדות מלאה אתו, ולכן אני לא דואג משום דבר אחר. זה לא שאין לי סיבה לירא או לפחוד, אין לי בכלל מצב כזה בנפש, לירא ממישהו, לפחוד ממישהו. זה לא שיש בינינו יחסי גומלין, וכחלק מהם הוא מגן עלי, אלא אני הוא והוא אני. ומה מתאימים הדברים לראש חודש אלול, אני לדודי ודודי לי.

(ב) בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

ב אלול. לאכל את בשרי, היצרים שלי מנסים לנכס לעצמם את גופי, את הפן הגשמי שלי. באו אלי אותם מרעים לכבוש את הפן הגשמי שלי, אך ה' הציל אותי מהם, הם כשלו ונפלו, לא עלה בידיהם לכבוש את הפן הגשמי שלי. כל זאת בשל אותו עקרון שהופיע בפסוק א – אני אחד עם ה', ובתוך כך גם הפן הגשמי שלי. הפן הגשמי שלי איננו קליפה, הוא חלק מהתוך, הם במרחב אחד.

(ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:

ג אלול. מהעת העתיקה, ועד לא מזמן, מלחמות היו מתנהלות לאורך הגבולות, פנים אל פנים ממש, וממילא מצבים כחנית מחנה, מאות מטרים ספורות ביני לאויב שלי, היתה מציאות שכיחה למדי. נוכח מציאות כזו, הגיוני שיירא לב האדם, ממש קמה עליו מלחמה. כאן בדיוק אני אומר: בזאת אני בוטח, באותה אחדות מלאה ביני לה', לכן לא רק שאני לא חושש מאיום פוטנציאלי (מה שתואר בפסוק א), אלא אני גם לא חושש מאיום קונקרטי (מה שמתואר כאן). במובן הזה, וכפי שכבר חידדנו בפסוק א, זה שאני בוטח באחדות המלאה ביני לה' לא רק נותן לי כוח, אלא הוא הופך אותי לאדם אחר לגמרי, כזה שלא יכול לחשוש מפני מצבים כאלה.

(ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:

ד אלול. מתוך אותה אחדות המתבטאת ב"ה' אורי וישעי", אני אומר שהדבר היחיד שאני רוצה הוא להיות בבית ה', לבנות איתו בית משותף, לשהות במרחב שלו, וזה יהיה מצב של נעם ה', נעימות איננה עונג ואיננה סבל, נעימות היא תחושת מתאימות, כיון שאנו אחד, אנו מתאימים.

(ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:

ה אלול. הוא יסתירני בסתר אהלו, אני משהו אינטימי עבורו, אני לא סתם מנהל איתו מערכת יחסים, אלא אני אחד איתו, ולכן הוא מסתיר אותי כפי שהוא מסתיר את הרבדים הפנימיים שבו, אני הרבדים הפנימיים שבו. זו בחינת עיגולים, בה אנחנו נמצאים בעולם הכי פנימי, אנחנו עמוק עמוק בתוך ה'.

(ו) וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה':

ו אלול. מתוך היותי כל כך פנימי בו, ירום ראשי על איבי סביבותי, אני לא עומד לבד, אני יושב על כתפיו הרחבות של ה', הוא ואני אחד, אני יכול לפנות אליו ולבקש עזרה, ולאחר שאקבלנה, לא אומר תודה, כיון שתודה מבטאת שניות, אלא אשיר לו ואזמר לו, אבטא שמחה ואושר, כיון שניצחנו יחד.

(ז) שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי:

ז אלול. מתוך אותה אחדות, שמע ה' את קולי, וממילא חנני וענני, אין כאן ביטוי לאיזושהי מצוקה, אני בטוח בו, התהליך הזה עובד כך, אני מבקש ונענה, "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים", אין אפשרות אחרת, אנחנו אחד.

(ח) לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ:

ח אלול. לבי, פנימיותי, המכירה בכך שאנחנו אחד, אומרת לפני, החיצוניות שלי, לבקש את פניך, את החיצוניות שלך. אנחנו לא אחד רק בפנימיות, אנחנו אחד גם בחיצוניות, ולכן אנחנו חותרים לבטא זאת בכל הרבדים של האישיויות שלנו.

(ט) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי:

ט אלול. אל תסתר פניך ממני, אל תמנע ממני את החיצוניות שלך, אנחנו אחד, לכן אל תהיה בהסתר פנים, יש לנו אינטרס לבטא אותך ובכך לחדד אותך.

(י) כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי:

י אלול. אב ואם, חכמה ובינה, השורש של קו ימין והשורש של קו שמאל, עזבוני, אין להם כבר שום נוכחות בי אפילו בנגלה, כיון שאני שיך עכשיו לה', לתפארת, לקו אמצע, למקום בו לא הוא היותר דומיננטי ולא אני היותר דומיננטי, אלא אנחנו אחד אפילו בנגלה.

(יא) הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי:

יא אלול. כנגד שורריו, אלה "המביטים עליו בעין רעה" ו"חושבים שאין לו חלק בה'" (רד"ק), דוד לא מתבלבל והם לא מענינים אותו, כל שהוא מבקש הוא אך ורק ה', כיון שהם אחד, וממילא במצב כזה אין לדוד שום סיבה להרגיש שיש למישהו השפעה עליו.

(יב) אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס:

יב אלול. קמו בי עדי שקר. שקר הוא אותיות קשר בהפיכת אותיות, כיון שהוא ההפך מקשר, הוא נפרדות, במקום הקשר שיוצא מהאמת, בה שני אנשים שכעת יש משהו שמגלה את אחדותם – שניהם יודעים אותו דבר. דוד מתפלל: אל תתן אותי לאנשי שקר, כאלה שעושים ההפך מלגלות אחדות בחייהם.

(יג) לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים:

יג אלול. ללא האמונה, לא הייתי רואה בטוב ה' שבארץ חיים. ארץ חיים היא המלכות כאשר היא מקבלת מן היסוד שהוא אל חי. חלק מהיותנו אחד, מלמדנו דוד, אומר שלעתים התנועה שלי לא תהיה מלמעלה למטה אלא מלמטה למעלה, לעתים אני אשתוקק, אני אאמין, אשלח על ה' יהבי, ואז יגיע אליי טוב וחסד, ארץ חיים. החיים הם התוצאה של האמונה, החיים הם התוצאה של הכלת המלכות את שפע היסוד, וללא האמונה הערוץ דרכו עובר השפע הזה כלל לא רלוונטי.

(יד) קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה':

יד אלול. התקווה אל ה' לכאורה אמורה לפתוח את האדם להשתוקקות, לעשות את לבו משתוקק, רוצה ומייחל, אך כיוון שה' ואני איננו אלא אחד, הרי שזה רק מאמץ את לבי, מחזק אותו, מדרבן אותו להמשיך.

ב

(א) לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד:

טו אלול. "לדוד", כל המזמור הזה הוא בשביל דוד. כהשלמה למה שהסברנו בפירוש הקודם למזמור, אין זה מזמור שהוא ביטוי להלכי נפש בקרב דוד, אלא הוא מזמור שהוא חידוד לאותם הלכי נפש. אלו שני הפנים של האחדות של ה' וישראל – ביטוי וחידוד.

(ב) בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

טז אלול. "בקרב עלי מרעים" לפני שהם מגיעים, הם כלל לא עומדים, כלומר, יש כאן נס, מעל הטבע, הם כושלים ונופלים רק בקרבתם. היכולת של דוד לעשות נסים מעל הטבע נועדה לחדד את האחדות הזו, להראות איך על ראש דוד זורח אור ה'.

(ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:

יז אלול. מתוך אותה אחדות, עולה תביעה לחדד זאת בהופעת האחדות הזו במציאות, ולכן אפילו בעולמי הפנימי, "לא יירא לבי", כלל אין בי פחד!

(ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:

יח אלול. "אחת שאלתי מאת ה'", אני נמצא כאן בעולם הזה בכל מובניו, אך כיוון שאני אחד עם ה', שאלתי היחידה היא "שבתי בבית ה'".

(ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:

יט אלול. יש בי התנועה אל ה' מתוך אחדותנו, "שבתי בבית ה'", אך יש בי גם התנועה מתוך ה', "בצור ירוממני", אני גדול וחזק, מתוך היות ה' גדול וחזק.

(ו) וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה':

כ אלול. "ירום ראשי", אני קורא לראשי להתרומם, כי אני מנסה לחדד בתוכי את היותי עם ה' אחד.

(ז) שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי:

כא אלול. נאמר מתוך רצון לחדד את האחדות הזו, ולכן "חנני וענני", שעל ידי החנינה שלך אותי תענה אותי, כאילו בעת זו הוא לא חונן אותו (זה רק בנגלה, בדיוק לכן נדרשת החנינה בנגלה, לחדד את האחדות).

(ח) לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ:

כב אלול. אני מבקש את פניך, אני מבקש את החיצוניות שלך, מתוך רצון לחדד את האחדות שלנו בכל כולנו, לכן עליי לרצות גם את החיצוניות שלך.

(ט) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי:

כג אלול. הרצון בחידוד האחדות שלנו מוביל אותי לא רק לבקשה חיובית שתגלה את החיצוניות שלך בפניי, אלא גם לדרישה שלילית, שלא תסתיר אותם מפניי. אין כאן עוד איזשהו ביטוי לא מחייב, יש כאן חלק מרצוננו לחדד את אחדותנו.

(י) כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי:

כד אלול. "וה' יאספני" בלשון עתיד, כל המזמור הזה לא נאמר כביטוי לאסיפת ה' את דוד, אלא כבקשה לכך שזה יקרה.

(יא) הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי:

כה אלול. "הורני ה' דרכך" כיוון שאם לא, אף אחד לא ילך בדרכך, ולא תחודד אחדותנו.

(יב) אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס:

כו אלול. "אל תתנני בנפש צרי", שהנפש שלי לא תהיה צרי. לפעמים אני מרגיש ככה, שהנפש שלי היא עצמה צרי, היא עצמה מפילה אותי בשאול תחתיה. עזור לה לגלות את אחדותנו דווקא מתוך הנפרדות הזו, להימנע מלהיות צר לי, ההיפך, להרחיב אותי כפתחו של אולם.

(יג) לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים:

כז אלול. "לולא" אותה אמירה חשובה בפסוק הקודם על המקומות בהם הנפש שלי היא צרי, אז "האמנתי לראות", כלומר, האמונה שלי, הבטחון שלי, העוצמה שלי, הם אלו המנחים את ראייתי את העולם, מה שיוצר "טוב ה' בארץ חיים", ביטוי האחדות.

(יד) קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה':

כח אלול. כאשר יש חשש שהנפש תהיה צרה, הרי שיש לקוות לה' באופן חיצוני, ובכך הלב יתחזק ויתאמץ, ולאחר מכן התקווה לה' תחזור באופן פנימי. כאשר נכנסים יותר ויותר פנימה מגלים את האחדות שלנו עם ה', גם כשהיינו בחוץ.

ג

(א) לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד:

כט אלול. למעלה הסברנו את כל המזמור כביטוי לאחדותו של דוד עם ה' ולאחר מכן כחידוד לה. כעת נחזור להסביר אותו כביטוי, באופנים מעט שונים. "מעוז חיי", עוז חיי, יכולתי להפוך את גבולות ההוויה החוסמים לכלים, הם ה', כל תנועת החיים שלי היא ביטוי לכך שאנחנו אחד, וממילא כשם שהוא לא נתון לגבולות אלא מתאים אותם אליו, כן אני.

(ב) בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

א תשרי. "בקרב עלי מרעים", מרעים, כלומר, אנשים שרוצים להרע, ולחילופין, חברים. לעתים חברים רוצים להרע, זהו השלב הזה שבו הם "צרי ואיבי לי", הם מצרים, הם לא רוצים בטובתי, הם רוצים להצר את מקומי כדי ששלהם יגדל. זה ש"המה כשלו ונפלו" הוא ביטוי לכך שאנחנו אחד, שמקומי מקומך ומקומך מקומי.

(ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:

ב תשרי. לפעמים לא אני ירא, לפעמים לבי הוא זה שירא. התודעה שלי לא יראה, אך יש שם איזה משהו שמסרב להרפות. העובדה שאפילו לבי לא ירא, היא ביטוי לכך שכל כולי עמוק באחדות איתך, ולכן גישתי כה מוחלטת.

(ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:

ג תשרי. אני רוצה "לבקר בהיכלו", אני רוצה שגם הביקורים שלי, גם הזמנים שבהם אני יוצא אל מקומות חדשים, חי חיים לא שגרתיים ומתקדם, יהיו בהיכלך, וזאת כביטוי לאחדות המלאה שלנו, המכוונת את כל חיי אליך.

(ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:

ד תשרי.

(ו) וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה':

ה תשרי.

(ז) שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי:

ו תשרי.

(ח) לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ:

(ט) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי:

(י) כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי:

(יא) הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי:

(יב) אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס:

(יג) לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים:

(יד) קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה':

(א) לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד:

(ב) בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

(ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:

(ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:

(ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:

(ו) וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה':

(ז) שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי:

(ח) לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ:

(ט) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי:

(י) כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי:

(יא) הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי:

(יב) אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס:

(יג) לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים:

(יד) קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה':