היוונים וגישת החיצוניות המהותית לחנוכה

היוונים וגישת החיצוניות המהותית

לחנוכה

זיו חן זצ''ל

המדרש מספר שהיוונים הורו ליהודים לכתוב על קרן השור שאין להם חלק ונחלה באלהי ישראל. מהר"ל בנר מצוה מסביר הוראה זו בדרכו הדרשנית, ונוסיף קצת כדי לבאר את דבריו. קרן השור מהותית לשור, היא חלק ממנו. היוונים רצו שהיהודים יצהירו כי החטא מהותי ועצמי להם, הוא חלק מהם. לא ייתכן שליהודי יהיה גם חטא ושגם יהיה לו חלק ונחלה באלהי ישראל. החטא עצמי ליהודי, לא אלהי ישראל, וזה עומק הוראתם.

ננסה להעמיק את דבריו. היוונים רצו להעביר ליהודים: העולם הוא בדיוק כפי שאנו רואים אותו, אין לו מימד פנימי אותו אנו לא רואים. אם לאדם חטא, הרי שאין לו אלהי ישראל בהכרח. החטא, הוא החלק הנגלה, הוא מהות האדם. אין זו גישה קיומית, המקדשת את מה שקיים ולא את מה שבתוכו, אלא גישה מהותנית לחלוטין, אלא שהיא הופכת את הקיום למהות, ואומרת שמה שישנו הוא מהות האדם.

נראה שהשקפה זו של היוונים מתבטאת גם במצוות אליהן הם התנגדו. היוונים התנגדו לשבת. מה שונה בשבת מבשאר הימים? אם נצא החוצה בצהרי יום שלישי ובצהרי יום שבת, נמצא את אותו מזג אוויר, אותם שמים ואותם עננים. אם כן, יש להקשות על כל מושג השבת – מה שונה שבת מיום שלישי? כנראה, סברו היוונים, שבאמת היא לא שונה. יותר עמוק, שבת היא זכר למעשה בראשית. שבת אומרת שהעולם הזה לא ברא את עצמו, שיש לו מהות שלא נגלית לעין, אך לטענתם, המהות נגלית לעין בהגדרתה, ולכן הם התנגדו לשבת.

מילה, שגם לה התנגדו היוונים, אומרת פיזית שיש דבר שישנו מתחת למעטה החיצוני. המילה היא פעולת גילוי. היוונים לא יכלו להסכים לדבר כזה. גם קידוש החודש מבטא רעיון זה. את החודש כולו מקדשים לא באמצע החודש, אז הלבנה נגלית במלוא עוזה, אלא דווקא בתחילתו, כשהלבנה דלילה וקטנה. מעשה זה משקף את ההבנה שייתכן משהו פנימי מתחת לחיצוניות ודווקא הוא מהות הדבר ולא חיצוניותו, הבנה שלה כאמור התנגדו היוונים.

אם נעמיק עוד, נראה שגם בשני הניסים שאירעו לנו בחנוכה הרעיון הזה משתקף. בנס פך השמן התגלה שיש לאותו שמן חומרי ומוגבל יש מהות אינסופית המניעה אותו להיות הרבה יותר ממה שהוא, ובנס המלחמה התגלה שהמעטים הללו יכולים לנצח רבים, אם רוח גדולה להם ומהות קדושה מחוללת את כוחם.

לתרבות המערבית העכשווית בני תורה רבים מתנגדים בשל היותה מטריאליסטית או בשל היותה אקזיסטנציאליסטית. גישות אלה לא מישירות מבט למהות, אך שתיהן מכירות בה כקיימת בפנים האדם. המטריאליזם אומר שאין להתייחס אליה, כיוון שהעיקר הוא החומר, והאקזיסטנציאליזם אומר שאין להתייחס אליה, כיוון שהקיום קודם למהות, מכל מקום, שתיהן לא כופרות בקיומה הפנימי. לכן נראה יותר נכון להאשים את התרבות ההלניסטית לא בשתי גישות אלה, אלא בגישת החיצוניות המהותית, הגישה ההופכת את החוץ למהות, וכופרת במהות פנימית.