היום הרת עולם

היום הרת עולם

לראש השנה וליום בריאת העולם

היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם. אם כבנים, אם כעבדים. אם כבנים, רחמנו כרחם אב על בנים. אם כעבדים, עינינו לך תלויות עד שתחננו, ותוציא לאור משפטנו, קדוש.

העולם, קודם כל, קיים. הוא ממשי, הוא נוכח, הוא מרגיש, הוא חושב, הוא רואה את עצמו כבעל עמידה כלשהי, וכך רואים אותו סובביו. רק לאחר מכן, הקיום הזה עובר תחת שבט ביקורתו של ה'. עשרים וחמישה באלול, בו נברא העולם, קודם לראשון בתשרי, בוא העולם עומד במשפט. יותר מחודד: רק מתוך היותו קיים יכול להתחולל התהליך הזה, שכן המשפט הזה נותן לו משמעות, דרך מסוימת מאוד. לצורך כך, הוא צריך להיות. הוא צריך להיות לגמרי, הוא צריך להיות לגמרי כפי שהוא, כי אותה דרך, היא דרך הבוטחת בו וביכולותיו, הבונה עליו ועל רגשותיו.

כאן מגיעים שני סוגי משפטים. האחד, משפט הבנים, בו אנו טוענים שאנו לא רק חשובים כפי שאנחנו עבור האינטרס האלהי, כפי שכתבנו, אלא גם במובן מסוים, חלק ממנו. כיוון שה' בראנו וברצותו אנו חיים, ממילא אנחנו חלק ממנו. במשפט זה אנחנו מבקשים רחמים, אנו מבקשים לפנים משורת הדין, כיוון שמלכתחילה הנקודה במשפט הזה איננה עצם הצדק, אלא עניינו להעלות אותנו על דרך הישר, לא לטובת המשימה, אלא לטובתנו.

השני, משפט העבדים, ובו איננו טוענים לאיזושהי קרבה או שייכות, כיוון שאכן ה' בראנו, אך זה רק עבור משימה מסוימת ולא עבור עצם קיומנו, ומהותית, איננו בנים, אלא עבדים. במצב זה, עינינו לך תלויות, אנו פונים אליך, אנו מתקדמים לכיוונך, אנו צועדים באותה דרך אותה אתה מורה לנו, כיוון שאין לנו עוד פן. אמנם גם זה, רק עד שתחננו, עד שנמצא חן בעיניך, ואז נהפוך מעבדים לשרים, ואז אמנם לא נהיה חלק ממך, אך תתייחס אלינו כבעלי משמעות עצמית ולא רק כעבדים שהם בסך הכל ניצבים בעולמך, או אז משפטנו יצא אל האור, הוא עדיין יהיה משפט במובן המקובל, כלומר, לא כמשפט הבנים, אך הוא יהיה מואר, תהיה בו תקווה, כיוון שאנו יודעים שהאינטרס שלך בנו קשור לפרודיקטיביות שלנו (שרים) ולא לעצם היותנו שחקנים במשחק (עבדים).