המעלה שאדם מקורב אל הצדיק לשישה עשר בשבט למוהראש

המעלה שאדם מקורב אל הצדיק

לשישה עשר בשבט, הילולת כ"ק מוהרא"ש זי"ע, הצדיק מיבנאל

וזו המעלה שאדם מקרב אל הצדיק, כי הצדיק פוקח עיניו, כמובא שהצדיק הוא היפי והפאר והחן של כל העולם כלו, וכשמתפרסם הצדיק הזה בעולם, נפקחות העינים של בני אדם להסתכל בגדלת הבורא יתברך שמו.

כי תבוא לאומן

כאשר אדם מקורב אל הצדיק, הוא מגלה עולמות הרבה יותר גדולים, הוא פוקח את עיניו, הוא נחשף לכל הגודל. הצדיק הוא היופי של העולם, הצדיק הוא מה שטוב בעולם הזה, הצינור שמגיע מלמעלה ולא הסיגים שמגיעים מלמטה. הצדיק הוא הפאר של העולם, הוא האסתטיקה, הוא האיזון בין כל הכוחות המשתוללים בעולם, היישוב לכל הסתירות, הוא החן של העולם, הוא האהבה הראשונית, זו שמעל כל הטעמים והדעות.

הוא הדין כאשר מתפרסם הצדיק הזה בעולם. יש צדיק שכל כוחו נובע מהבאזז סביבו, כל עניינו מתמצה בשליטה שלו בציבור, צדיק כזה איננו באמת צדיק, הוא מלך. אין בכך דבר רע, אך הוא לא הצדיק, הוא לא ספירת היסוד, הוא פשוט ביטוי יותר מובהק של ספירת המלכות. הצדיק הוא צדיק גם לאדם אחד והוא צדיק גם לעולם כולו. הוא יכול לפקוח את עיני אדם אחד כפי שהוא יכול לפקוח את עיני כולם, למרות שלפקוח את עיני אדם אחד קשה מאוד, שכן אין כל הבאזז סביבו, כאמור, ולחילופין להצליח לתפוס את הציבור כולו, לא לפנות רק אל המכנה המשותף (שכן לא זהו מעשה הצדיק, מעשה הצדיק איננו חיצוני אלא פנימי) אלא להתקשר באמת לכל פרט ופרט, להתחבר לכל אחד ואחד ולשייך אותו לסגולת הצדיק, גם קשה מאוד.

כל זה מאפשר לבני האדם להסתכל בגדלת הבורא יתברך שמו, "צדיק אתה ה'", שהוא הצדיק של הצדיק.