התהליך של אלול-תשרי לחג הסוכות – זיו חן זצל

לק"י

כא תשרי ה'תשעז

התהליך של אלול-תשרי

לחג הסוכות

זיו חן זצ"ל

ניתן למצוא איזשהו תהליך העובר על האדם בחודשים אלול-תשרי. בחודש אלול עומד אדם וחרטות בליבו. התרדמה שתקפה אותו לאורך כל חדשי השנה, פתאום מתחילה לפוג. אט אט מתפכח הוא, מעכל כי חטא ומר טעם חטאו עד למאוד. אשר על כן, מה לו להירדם, עומד ואומר לעצמו, מתלבש בזריזות ואץ לבית התפילה בשעות דמדומים כדי לשטוח את תחינותיו בפני קונו.

בראש השנה, מתקדם תהליך זה עוד שלב. בחודש אלול לא היו חרטות מוגדרות ומסויימות. חרטות אלו התעוררו לאותו אדם בלב. הוא לא קיבל איזשהו מסר שמימי שאומר לו מהם חטאיו וכיצד צריך הוא לשוב. אולי זה עומק הסיבה מדוע המרכיב הייחודי לחודש אלול העיקרי הוא דווקא הסליחות, שאינן אלא מנהג, היינו דבר ה' היוצא מהאדם ולא מהתורה, דבר ה' הנובע מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה. כל התנועה של חודש אלול היא בחינת אני לדודי, איזושהי התעוררות של האדם מתוך עצמו.

או אז מגיע ראש השנה, ומוסיף את הקומה הנוספת, בחינת דודי לי. בראש השנה אנו ממליכים את ה' על כל הארץ. בראש השנה אנו מקבלים את קריאת הכיוון של אלהים למציאות, ובתוכה האדם. פתאום המעשים אותם הוא הרגיש כבעייתיים בחודש אלול, מקבלים משנה בעייתיות גם מן שמיא. בראש השנה אנו מגלים את היעד אליו העולם צריך לחתור, את המקום אליו האדם צריך להגיע.

עשרת ימי תשובה, ובשיאם יום הכפורים, הם הזמן בו אנו מתכננים איך להגיע אל אותו יעד. אם בחודש אלול גילינו את נקודת הציון בה אנו נמצאים כעת, ובראש השנה גילינו את נקודת הציון בה אנו צריכים להימצא, בעשרת ימי תשובה וביום הכפורים אנו מנסים לבחון את הדרך לנקודה האחרונה. דברים אלו מתחדדים בדברים הידועים אותם כותב הרמ"א, שבעשרת ימי תשובה ישתדל אדם להדר במצוות, אף שהוא לא מהדר בדרך כלל. ההידור מסמל את השאיפה להשתלמות, את החתירה לעוד ועוד. כמו כן, זה מתחדד גם בוידוי הכה מרכזי ביום הכפורים, וידוי שאנו בדרך כלל רואים אותו כפונה אל העבר ומתמודד איתו, אך ניתן בהחלט להסביר שהוא פונה אל העבר כדי לתכנן את העתיד יותר טוב.

בימים בין יום הכפורים לסוכות, ישנו עוד צעד בתהליך הזה. הצעד הזה מתאפיין בעיסוק שאיננו בעצם התשובה, אלא במצוות שהינן לכאורה ברובד אחר. השופר והעינוי אותם פגשנו בימים הנוראים, קשורים למעשה התשובה אותו אנו מתארים כאן. אך ארבעת המינים והסוכה, הם מצוות הקיימות ברובד אחר. העיסוק הזה במצוות רגילות כביכול, הוא עיסוק המבטא את זה שכבר עלינו על הדרך הישרה. התשובה נגמרה וכעת ניתן לצעוד קדימה באותה דרך. בעדות מסויימות נהגו אפילו לקרוא לארבעת המינים מצוות בסתם, מה שיכול אולי להביע את סברתנו. השמחה של חג הסוכות היא בדיוק השמחה בכך שחזרנו למסלול הישר והטוב.