התרחקנו ממקור חיינו לשבעה עשר בתמוז

התרחקנו ממקור חיינו

לשבעה עשר בתמוז

המשנה בתענית (ד, ו) מלמדת:

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז… נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל.

ננסה להעמיק במכנה המשותף בין כל האירועים שאירעו בשבעה עשר בתמוז.

נשתברו הלוחות – הלוחות הם המעבר של התורה מרעיון למציאות, הם כתיבת התורה שעד עכשיו הייתה בשמים, הם חקיקתה על אבן, הקשורה כל כך לאדמה. רעיון התורה חותר להשתלשל לכדי מציאות, אך הוא מכיר בסכנה, ולכן הוא מצד אחד מרבה כל כך להזהיר מפני הגשמת הנשגב, ומצד שני שומר בקנאות על קדושת המציאויות הקדושות. שבירת הלוחות מהווה כפירה ברעיון הכתוב בהם, ובזכותו להיחקק על אבן, להתיישם במציאות.

בטל התמיד – התמיד הוא קביעותה של הפנייה הישירה לה', הזיקה הנצחית שלנו עם מה שמעבר לעולם הזה ושגדול ממנו, הקשר שבל ינתק לעולמי עולמים עם לא אחר מאשר חי העולמים. כאשר בטל התמיד, הקשר הזה עבר מהרובד הגלוי לרובד הנסתר. פתאום הקשר שהיה כל כך טבעי וכה מובן מאליו, הוצפן בחדרי הלב הפנימיים ביותר.

הובקעה העיר – הבקעת העיר איננה הכנעת העיר. הלחימה נמשכה עוד שלושה שבועות, ואף לאחריהם. אם כן, מדוע לציין זאת כגורם העומד בפני עצמו? הבקעת העיר משמעותה הרס התיחום של הכלל. החומות מעניקות איזושהי אינטימיות, הזדהות מאוד בסיסית של פהרט עם הכלל. הכלל, שהיו ברורים גם לתושבי הפנים שלו וגם לתושבי החוץ שלו גבולותיו העבים והחזקים, הפך להיות פרוץ.

שרף אפוסטמוס את התורה – התורה היא הרעיון הגדול לחבר עליונים ותחתונים. התורה היא הדבר הנבדל מהמציאות השובר את תקרת הזכוכית שיש למציאות כלפי בוראה, מלמעלה. התורה מנסה לצמצם את הפער ולנפץ את קונספציית הפירוד בין עליוניות לתחתוניות בכלל. שריפת התורה היא לא הכפירה ברעיון ובזכותו להתיישם, אלא היא כפירה בעצם הרעיון, בזכותו להיות קיים, גם כאשר הוא רק מילים. שריפת התורה היא כילויה המוחלט, שכחתה וביטולה.

העמיד צלם בהיכל – כעת, אחר שהקודש כלה, גם בהופעתו במציאות וגם במהותו כרעיון, אחר שאין זיקה בין ישראל לעצמם, ובין ישראל לאביהם שבשמים, אפשר לבנות על קברו צלם, אפשר להשתמש בו להגשמה, להקטנה, לצמצום, לסופיות. החיבור בין עליונים לחתונים לא הוביל להעלאת התחתונים תוך הורדה זהירה ומדוייקת של הורדת העליונים, אלא החיבור נוצל להורדת העליונים ואיתם התחתונים הדבוקים אליהם מתחת לכל שפל.

אם כן, כל חמשת האירועים יכולים להיות מובנים כקשורים לפגיעה אנושה ביחס בין עליונים לתחתונים: היחס בין רעיון למציאות, היחס בין ה' לישראל, היחס בין כלל ופרט בישראל והיחס בין העליונות לתחתוניות, יחס שנפגע עד כדי חוסר יחס מעוות ואחידות מזוהמת.

ביום זה, התרחקנו ממקור חיינו.