חיוב נשים בפסח שני

לק"י

יד אייר ה'תשעז

חיוב נשים בפסח שני

זיו חן זצ"ל

.א יסוד המחלוקת המשולשת

:):מלמדת הגמרא בפסחים (צא

אשה, בראשון- שוחטין עליה בפני עצמה, ובשני- עושין אותה טפילה לאחרים, דברי

רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אשה- בשני שוחטין עליה בפני עצמה, ואין צריך לומר

בראשון. רבי שמעון אומר: אשה, בראשון- עושין אותה טפילה לאחרים, בשני- אין

.שוחטין עליה כל עיקר

שלוש דעות בחיוב נשים בפסח. רבי יהודה סובר שבראשון יש לה חיוב עצמי אך בשני עושים אותה טפלה לאחרים. רבי יוסי סובר שבראשון ובשני יש לה חיוב עצמי. רבי שמעון סובר

.שבראשון עושים אותה טפלה לאחרים, ובשני אין לה חיוב כלל

:במה הם חולקים? נמשיך בסוגיה ונתחיל בסברת רבי יהודה

במאי קמיפלגי? רבי יהודה סבר : (שמות יב) במכסת נפשת- ואפילו נשים. וכי תימא

אי הכי אפילו בשני נמי- כתיב (במדבר ט ) חטאו ישא האיש ההוא, איש- אין, אשה-

לא. וכי תימא, אי הכי אפילו טפילה נמי בשני לא- אהני ככל חקת הפסח לטפילה

.בעלמא

ורבי יוסי מאי טעמא- דכתיב בראשון במכסת נפשת- ואפילו אשה, וכתיב בפסח

שני (במדבר ט) ונכרתה הנפש ההיא מישראל, נפש- ואפילו נשים. ואלא חטאו ישא

?האיש ההוא למעוטי מאי- .למעוטי קטן מכרת

ורבי שמעון: כתיב בראשון איש- איש אין, אשה לא. וכי תימא, אי הכי אפילו טפילה

נמי לא- אהני ליה במכסת נפשת לטפילה. וכי תימא: אפילו בשני נמי- מיעט

רחמנא בשני, דכתיב חטאו ישא האיש- איש- אין, אשה- ?לא. ממאי קממעיט ליה

אי מחיוב- השתא בראשון לא, בשני מיבעיא. אלא לאו- .מטפילה

"רבי יהודה לומד את דבריו מהמילים "במכסת נפשות– מכאן שאפילו נשים חייבות בפסח

שני ,), אך רק בדרגת טפלה לאחרים, כיוון ש"חטאו ישא האיש ההוא" (המדבר בפסח שני איש ולא אשה . רבי יוסי מקיש נפש לנפש– ,כפי שבראשון כתוב "נפש" והכוונה אפילו נשים

.כך גם בשני בו כתוב "במכסת נפשות" הכוונה אפילו לנשים, אותה רמת חיוב רבי שמעון

."ממעט נשים מפסח באופן כללי ואז לומד אותן מ"מכסת נפשות

?מהו יסוד המחלוקת :שתי אפשרויות בשלב הקריאה הפשוטה הסוגיה

א. רבי יהודה ורבי שמעון חולקים על רבי יוסי בחקירה היסודית ביותר בפסח שני– מה היחס

בינו לבין פסח ראשון ? האם הוא איזושהי הופעה שנייה של פסח ראשון, או שהוא צורה שונה

לחלוטין של פסח? רבי יוסי מבין שהוא הופעה של פסח ראשון, וממילא ברור שהוא צריך להיות בדיוק באותם גדרים, והחיוב יישאר אותו חיוב. לעומתו, סבורים רבי יהודה ורבי שמעון

.שישנם הבדלים, כיוון שהוא לא הרחבה של פסח ראשון, הוא פסח חדש לחלוטין

במה הם חולקים ביניהם? הם חולקים האם פסח שני הוא אמנם לא הופעה מחודשת של

,פסח ראשון ,העתק אך הוא הרחבה שלו, וממילא חיובה אמנם ירד בדרגה אך לא יתבטל (רבי יהודה), או שהוא פסח חדש לחלוטין, וממילא חיובה גם יכול לא להיות (רבי שמעון). אך מדוע שחיובה לא יהיה? אפשר שרבי יוסי סובר שמלכתחילה אין לאשה חיוב עצמי, שכן נאמר "במכסת נפשות", היינו שכל חיוב האשה מלכתחילה טפל, הוא רק חלק ממכסת נפשות גדולה ולא חלק עצמי. אם אנו מבינים שפסח הוא דין בחבורה, דין במשפחה

ובקבוצה, ברור שאשה, שהיא לא ראשת הקבוצה אלא פרט אחד בו, יכולה .להיות פטורה

.ב רבי יהודה מבין שחיוב הכרת, "חטאו ישא האיש ההוא", מגיע רק לאיש, וממילא לא יהיה ,לה גם חיוב עצמי אשה תמיד תיטפל לאיש. רבי יהודה :מלמד אותנו כלל ברזל בהלכה העונש משקף את החטא. אם אדם לא חייב באופן עצמי במצווה מסוימת, הוא גם לא יתחייב בעונש באופן עצמי. רק האיש יכול להתחייב, וממילא ברור שרק האיש חייב בפני עצמו. רבי

שמעון לא ח .ולק עליו בכלל זה, הוא מסכים איתו, אלא שהוא חולק באמור ביסוד הקודם

.רבי יוסי חולק עליהם בכלל הברזל האמור לעיל. רבי יוסי מבין שכלל הברזל הזה איננו נכון

לטע מו, העונש לא בהכרח משקף את החטא . עומק סברתו הוא שבסוף החטא נועד לא רק להרתיע אלא גם לחנך, וממילא לעתים יהיו מקרים בהם העונש לא ישקף את החטא, כיוון

שהעונש לא יגרום לחינוך אלא רק להרתעה. אין כוו נתי שבכל מקום שבו יש חוסר הלימה זה כיוון שהבינה התורה שאין החינוך יתקיים כאן אלא רק ההרתעה, אלא כוונתי ש זו הסברה

העקרונית מדוע ההלכה מלכתחילה לא נבנתה באופן שישנה הלימה מוכרחת, וממילא אין

.להקשות מדוע אין כאן הלימה

:אציע עוד יסוד למחלוקת לפי דקדוק ברש"י

אין שוחטין עליה כל עיקר- ואפילו טפילה, דלא שייכא ביה מידי, ואי אכלה ביה- הוה

פסח נאכל שלא למנויו, והוא הדין לעבדים דאין אוכלין בו, וכי אכלי עבדים ונשים

בראשון שהן רשות בו, אבל בשני- .לא, דאפילו מרשות אימעוט כדלקמן

,לשיטת רש"י ברבי שמעון, אשה לא שייכת כלל לפסח שני""דלא שייכא ביה מידי. דקדוק זה יכול לסייע לנו להבין אחרת את יסוד המחלוקת. ייתכן שרבי שמעון ורבי יהודה חולקים לפי זה על רבי יוסי, בגדר טפילות. מה אומרת העובדה שאשה טפלה לאיש בקרבן פסח ולא שוחטים לה בפני עצמה? רבי יוסי מבין שטפילות היא גדר חדש של חיוב, חיוב קלוש הרבה ,יותר באופן מובנה. אין משמעותה קיום החיוב באופן אחר אך אותו חיוב רובץ עליה עקרונית אלא משמעותה קיום חיוב אחר, ולא רק אופי קיום אחר לאותו חיוב, ולכן הוא משווה את

מעמד האשה ואת מעמד האיש לכל פסח, אף שגם הוא סובר שהאשה היא חלק מהחבורה

ולא ראשת החבורה (כפי שהצעתי ביסוד א למחלוקת). לעומתו, מבינים רבי יהודה ורבי

שמעון שטפילות אומרת טענה הרבה פחות קיצונית– יהיה לה אופי קיום אחר, ולא חיוב אחר, שכן טפילות היא אופי קיום אחר לאותו חיוב, וממילא כיוון שהיא לא ראשת החבורה

.אלא פרט בחבורה, היא לא תקבל את אותו מעמד

ב. שיטת הרמב"ם

יש להעיר הערה חשובה לכל יסודות המחלוקת הללו מדברי הרמב"ם . הרמב"ם בקרבן פסח

)(ה, ח פוסק כרבי יהודה :

נשים שנדחו לשני ,בין מפני האונס והשגגה ,בין מפני הטומאה ודרך רחוקה , הרי

פסח שני להם רשות ,רצו שוחטין רצו אין שוחטין ,לפיכך אין שוחטין עליהן בפני

עצמן בשבת בפסח שני ,אבל אם היתה האשה אחת מבני חבורה מותר ,ואי זו היא

דרך רחוקה חמשה עשר מיל חוץ לחומת ירושלים .

נר אה שאפשר לדקדק מהרמב"ם את סיבת טפלות האשה לפי רבי יהודה– אם נשחט לה

בפני עצמה נחלל שבת, שכן נשים בפסח שני אינן מחוייבות כלל, וממילא יצא שעברנו על איסורי דאורייתא שלא לשם חובה. לכן חייבים להטפיל אותה לחבורה. אין זה אומר שיסודות המחלוקת הללו לא נכונים, אלא שבמקום לשאול מהו מעמד האשה בפסח שני הגורם לה

לטפלות או לחיוב עצמי, יש לשאול מהו מעמד האשה הגורם לחיובה להיות רשות או חובה

.(וממילא לטפלות או לחיוב עצמי). הטפלות היא רק סימן ולא סיבה

:מקשה הכסף משנה

פוסק רבנו כר' יהודה וכ"פ עוד ברפ"ז משום דאמרינן כמאן אזלא הא דא"ר אלעזר

בשני רשות ובראשון חובה ודוחה את השבת כמאן כר' יהודה משמע דהלכתא

כוותיה. ויש לתמוה דבפ"ב אצל מ"ש עושים חבורה כולה נשים אפילו בפסח שני

משמע דפסק כר' יוסי כמ"ש שם. וי"ל דאע"ג דלענין עושין חבורה שכולה נשים

בפסח שני פסק כר' יוסי כדקי"ל דהלכתא כוותיה לגבי ר' יהודה מ"מ לענין דוחה את

השבת לא ראה לפסוק כמותו מדמשמע מר"א שכתבתי בסמוך דסבר כר' יהודה

.בהא

אך הרמב"ם עצמו סובר שעושים חבורה שלמה של נשים! אם כן, איך ייתכן, הרי נשים לא

חייבות? מתר ץ הכסף משנה שלעניין חבורה שכולה נשים בפסח שני, פסק הרמב"ם שאפשר לעשות זאת בפסח שני, אך בשבת אין עושים חבורה שכולה נשים (ב, ד), כיוון שיהיה זה חילול שבת לחינם. באופן כללי, הרמב"ם פסק כרבי יהודה, שחיובן הוא רק רשות, אך אפשר את האופציה של רבי יוסי, לעשות חבורה שכולה נשים, כל עוד הדבר לא סותר את העיקרון

של רבי יהודה– לא ל.חלל שבת על ידי חבורה שכולה נשים

לכאורה, תימה. ישנן שלוש דעות בסוגיה: רבי יוסי, רבי יהודה ורבי שמעון. איך ניתן למצע ביניהן באופן כזה? אציע שיש להבין שפסיקת הרמב"ם איננה כפסיקת יתר הפוסקים במהלך הדורות. הפוסקים רואים עצמם כמכריעים. הרמב"ם לא רואה עצמו כמכריע בין דעות, כיוון

שהוא מבין שמחלוקת איננה דבר דיכוטומי– יש בין דעה אחת לדעה אחרת ספקטרום רחב

בו ניתן לבחור בחירות מורכבות, ולא דיכוטומיות. עם זאת, יש להדגיש שהרמב"ם פוסק מורכבויות רק במקומות כאלה, בהם עיקר שיטת רבי יהודה נשמרת. הרמב"ם ירד לסברת רבי יהודה, והתיר דבר שרבי יוסי החולק על רבי יהודה התיר, אך אין שום סיבה לפי הסברה

.הזו שגם רבי יהודה לא יתיר את הדבר הזה

,אפשר לומר גם באופן הרבה פחות קיצוני, שהרמב"ם הבין שגם רבי יהודה עצמו מתיר זאת

הרי אם כל סברתו היא רק חשש מחילול שבת, אזי רבי יהודה עצמו מתיר במקום שאין חילול

.שבת, ואין זו הסקה של הרמב"ם, בעיניו