יא. אילן גדול ואילן קטן – מאור עיניים

אילן גדול ואילן קטן

לכבוד הרה"ק המאור עיניים זיע"א

המאור עיניים כותב בפרשתנו (לך לך):

ואברכך לשון הברכה כי התורה היא עץ החיים וקב"ה ואורייתא חד נקרא גם כן עץ חיים וזהו אילנא רברבא ונברך באילנא זוטא הוא האדם וזהו ואברכך לשון הברכת אילן באילן.

היינו יכולים להבין שהמפגש בין ה' והתורה לאדם יהיה מפגש לוחץ, דוחק, מאמץ, מגביל. רבנו אומר לנו כאן ההיפך – ה' והתורה נכנסים באדם ומבריכים אותו, האילן הגדול נכנס באילן הקטן, ומצמיח אותו. פעם היה רק אילן גדול, כעת יש גם אילן קטן, אמנם כל זה מצביע על האחדות היסודית שלהם. בשונה מהרכבה שמרכיבה אילן אחד באחר, הברכה מושתתת דווקא על האחדות שלהם, מתוכה יוצאת נפרדות שלא מחדדת אלא את אחדותם שלא ניתנת לשינוי לעולם. אפילו כאשר יחתכו את האילן הגדול מהאילן הקטן, יהיה זה, כך נהוג בקרב העוסקים במלאכה, רק כאשר האילן הקטן יצמיח בעצמו ענפים, כלומר, כאשר הנפרדות שלו תהיה לא מתוך קושי, אלא מתוך צמיחה.

המפגש של ה' עם האדם מושתת על האחדות שלהם, ולכן הוא מביא לחיבור ענק, וכאשר מתרחש ניתוך, גם הוא מחולל אחדות מכיוון אחר. אותו אילן קטן ממשיך וימשיך את דרכו של האילן הגדול לעולם.

יותר מכך, "כי ברך אברכך" נאמר לאברהם אחר עקידת בנו יצחק. אין אירוע קשה לו לאברהם כהקרבת בנו יחידו אהובו לה', ואכן, לכאורה גם אירועים כאלה שייכים בתוך היחס בין ה' לאדם. אמנם בסוף הסיפור, מתגלה שמלכתחילה כל זה היה רק מתוך הברכה, מתוך האחדות המלאה שלהם. ה' לא ציווה על עקידת יצחק כדי לדכא את אברהם, אלא כדי להגדיל אותו, לא לשטוף אותו בחסד, וגם לא לזנוח אותו בדין, אלא להיות איתו ברחמים, ובכך להשתמש בחסד כתנועה הראשונה, בגבורה כתנועה השנייה, וכך יתברר שלאורך כל הדרך הם היו יחד ברחמים ובאחדות מלאה. לעתים יהיה צורך ביותר חסד, ולעתים יהיה צורך ביותר דין, אך תמיד יהיה זה מתוך, אל ותוך כדי רחמים, אחדות.

פעם אחת, כאשר אשה התקשתה לילד, הביאו לבית מדרשו של רבנו כסף לפדיון ופתק עם שמה של הזקוקה לישועה. תוך כדי תפילת העמידה, הפסיק הצדיק להתפלל, קרא את הצעטיל, הפתקה, וגם ספר את כסף ה'פדיון'. כך ידוע, שכאשר הצדיק סופר כסף לצדקה, הוא פועל פדיון נפש.¹ רבנו היה בחיבור אבסולוטי עם ה', בעולם האצילות, בתפילת עמידה! ולמרות זאת, כאשר צריך, הוא היה יכול להתנתק מאותו חיבור, לא כדי לחדד נפרדות, אלא כדי לחדד דווקא את האחדות, את הצדיק שבכוחו יכול להציל נפשות. הוא יצא מהמפגש עם ה' כדי להציל את בניו, אך הניתוק הזה איננו מתוך נפרדות, כי אם מתוך אחדות, אחדות מלאה.