יושב ועוסק כו סיון יונתן בן עוזיאל

יושב ועוסק

כו סיון, הילולת יונתן בן עוזיאל

תנו רבנן: שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלשים מהם ראוים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים. גדול שבכולן – יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן – רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזרות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול – מעשה מרכבה, דבר קטן – הויות דאביי ורבא. לקיים מה שנאמר להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא. וכי מאחר שקטן שבכולן כך, גדול שבכולן – על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל, בשעה שיושב ועוסק בתורה – כל עוף שפורח עליו מיד נשרף.

סוכה כח.

קטן שבתלמידי הלל הזקן היה ריב"ז, שמתברר שהיה לא קטן בכלל. ריב"ז ממש לא הניח פינה וזוית בתורה. ריב"ז לא הניח, ריב"ז תמיד היה בתנועה, הוא ביקש לנחול יש, הוא רצה שאוצרותיו יתמלאו, וכל זה מאת ה' יתעלה שבעצמו מעיד על מגמתו זה. דרכו של ריב"ז, כאשר היא באה מתוך המוטיבציה הזו, לקבלת שפע מאת ה', היא דרך ראויה מאוד.

אפשר שהחלוקה הגדולה לנושאים ברשימה של מה שריב"ז לא הניח, היא תוצאה של דרכו, הראויה והקדושה, אך היותר קטנה. החלוקה למקרא, למשנה, לתלמוד היא באמת נכונה, אך היא רק עבור הקטן שבתלמידי הלל הזקן, שבוודאי ענק הענקים היה. הגדול שבהם, יונתן בן עוזיאל, שכמו רבו הלל נקרא בשמו שהרי גדול מרבן (יוחנן בן זכאי) שמו, כלל לא מחלק. בוודאי, אם כך הקטן שבתלמידים, "גדול שבכולן – אחת כמה וכמה", ברור שיונתן בן עוזיאל ידע כריב"ז והרבה יותר. אמנם התורה שלו איננה תורה של חוסר הנחה, של מרוצה, של ניסיון להתנחל ולהתמלא בעולמו של ה', בתורה, אלא היא תורה של ניסיון לנוח. יונתן בן עוזיאל, בשונה מריב"ז שלא הניח, "יושב ועוסק בתורה", הוא נח. יתכן שהוא עושה הרבה, בטוח אפילו, "על אחת כמה וכמה", כאמור, אך הוא עושה זאת מתוך נקודת מבט אחרת לחלוטין.

לכן הוא גם לא מחלק בין כל תחומי התורה, שכן החלוקה הזו מניחה שהתורה היא דיסציפלינות-דיסציפלינות, היא מחולקת לפי עולמות ידע. הדבר נכון, אך שוב, לקטן שבתלמידי הלל הזקן. לגדול שבכולם, ליונתן בן עוזיאל, התורה לא מחולקת לפי אופי הידע, שהוא קדוש וטהור, אך קטן. ליונתן בן עוזיאל, כל התורה היא קדושה וטהרה. הוא לא מנסה להתנחל בעולמו של ה' וגם לא להתמלא בו, הוא פשוט שם, הוא יושב ועוסק בתורה. לכן כל עוף שפורח עליו מיד נשרף, מי שאין לו מקום לשבת, מי שעף ונודד ולא באמת שייך, הוא טוב ונכון, אהוב ונחמד, אך רק כיוון שבעתיד הוא יחשוף בקרבו את השייכות שלו לעולמו של ה', את האחדות המלאה שלהם. לכן הוא מבקש להתנחל ולהתמלא, כל המטרה שלו היא להגיע לסוף, אז יהיה כגדול תלמידי רבו, יונתן בן עוזיאל, שפשוט היה יושב ועוסק בתורה.

האחדות המלאה של רבנו עם ה', היות כל אחד מהם חלק ממכלול אחד, יכולה להתבטא במנהג חלק מישראל לעלות לקברו של רבנו כאשר נדרש זיווג הגון. זיווג הגון הוא "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", בזיווג הגון ישנה אחדות מלאה. האחדות המלאה של איש ואשתו היא חלק ממגמת האחדות המלאה שמוטבעת בעולם, מעצם היותו יושב באחדות מלאה עם ה'. בעלייתנו לקברו אנו מגלים את חיבורנו לערוץ האחדות המלאה שלימד רבנו.