כב. בני בנים

בני בנים

כב תמוז, יום פטירת סבא מסעוד ז"ל

במשלי (יג, כב) אנו לומדים:

טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים.

מדוע טוב יונחל דוקאלבני הבנים? מדוע הוא יונחל ולא יובא או ינתן? מיהם אותם בני הבנים הללו? אנו רואים (יז, ו) את היחס בין בנים לבני הבנים:

עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.

מלמעלה למטה, עטרתם של הזקנים היא בני הבנים, ובמקביל, מתרחשת גם תנועה הפוכה, מלמטה למעלה, תפארת בנים אבותם. אם כן, מי משפיע על מי? באמת שאלה זו רלונטית רק כאשר אנחנו מדברים על שני גורמים שונים שנמצאים באיזושהי משבצת אחת, אמנם יתכן שבדיוק שתי התנועות ההפוכות הללו מבטאות את זה שמדובר באותו גורם, וממילא ברור שהוא נמצא במשבצת אחת. לכן אותה כפילות גורמים גורמת לשניהם להתהדר האחד בשני, כיון שלא באמת מדובר באחד ובשני.

כך ניתן להבין גם את הפסוק בתהלים (קג, יז)

וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים.

חסד ה' שוזר עולם, ועוד עולם, ועוד אחד, הוא כלל לא מבחין, וכל זה הולך ליראיו, מי שנמצאים במרחק ממנו, כיון שהמרחק הזה לא מבטא שניות, כי אם אחדות, שהשניות רק מחדדת אותה, אחדות כה גדולה שהיא מצליחה לעמוד אפילו בשניות, ולהיפך, אפילו השניות עמו באחדות. ממילא גם בני הבנים של אותם יראים מוקרנים מכך, שכן הפער לא מפחיד את חסד ה', ההיפך, הוא רק מדרבן אותו.

בזה יובן הפסוק בו פתחנו. מיהם אותם בני הבנים הללו? הם נשמעים רחוקים, אך האחדות המלאה ביניהם כלל לא תלויה בקשר ביניהם, ולכן גם נכד שכלל לא זכה להכיר את סבו נכלל בתוך אותו טוב שמונחל לבני בני אותו סב. המרחק לא משפיע על עצם האחדות, שניהם חבוקים זה בסגולות זה. מדוע הטוב הזה מונחל ולא מובא או ניתן? כיון שלא מדובר כאן בעוד מעבר מרשות אחת לרעותה, הבאה או נתינה, כי אם בחשיפת הסגולות היסודיות ביותר אצל בני הבנים, הם נוחלים את הטוב, הם יורשים, כי הם סבם וסבם הם. מדוע הטוב הזה יונחל דוקא לבני הבנים? כיון שהבנים מחדדים את הקרבה הקימת על פני המרחק הקים, אך בני בנים מחדדים את הקרבה הקימת מתוך המרחק הקים!