כט. לכבוד ר_ ישראל מהוסיאטין

לכבוד הרה"ק הרבי ר' ישראל מהוסיאטין זי"ע

רבנו בעל ההילולא היה בקיא בכל התורה כולה. כך העידו רבים על בקיאותו בהלכות שביעית, מקוואות וכו'. היה מתמיד עצום. היה יושב בכל יום עם תפילין דרבנו תם עד השעה 2 או 3 בצהריים, מבלי לטעום מאומה!

רבנו היה קדוש נשגב. ביום הכיפורים הוא היה אומר את המילים הקדושות בעבודה כאילו היה הכהן הגדול (וכך אמר נכדו השיח יצחק, שהוא פעל כפי ששמעיה ואבטליון פעלו במקום הכהן הגדול כאשר הוא היה לא ראוי). ר' חיים ויטמן, אחד מהחסידים בירושלים, היה עומד כנגד הנענועים של רבנו בהושענא רבה ונחלי דמעות היו יורדים מפניו. היה אומר על כך: "הוא מנענע את העולם עכשיו!". לעתים הוא לא היה יכול להעביר את הדף במחזור מרוב יראתו את הבורא יתברך שמו¹. לעתים היה מסתגר ודבק ימים שלמים (וכאשר היה יוצא, היה לומד בציבור. ראיתי אותו בסיטואציות אלה לומד משניות, זהר וחוק).

פעם שרוכיו הסתבכו במהלך השבת, אך הוא לא נגע בהם כל השבת. כך הוא הקפיד שלא יכניסו הביתה עיתון או כסף שיש עליו עיטור צלב. היה חסיד, ר' ישראל שרייבר, שהיה אחראי (גם בימי חול!) להגיש לו כל יום אחר תפילת שחרית כוס סודה קרה, כיוון שהוא הרגיש שהוא רותח מבפנים… פעם אחת בחול המועד סוכות הוא הביא לו את הכוס מחוץ לסוכה, ואמר לו שזו שתיית עראי. רבנו צעק: "חלילה!", כאשר כל גופו רועד ואגרופיו קפוצים רק לשמע הרעיון… היה מרבה בתעניות, תמיד בהסתר (אך זה היה מתגלה כאשר מגש האוכל שהיה נכנס לחדרו היה יוצא מלא…). היה יהודי שהיה פותח את חנותו בשבת מול ביתו של הרבי כשהיה בוינה. שבת אחת הוא ראה את הרבי מסתכל עליו, והחליט שהוא כבר לא יכול לפתוח את חנותו בשבת…

אך הרבי לא חשש לדבר כאשר היה צריך לדבר, לעתים בתקיפות. הרב פרנקל רבה של תל אביב מספר כי פעם הרבי אמר ליהודי אחד שעיגן את אשתו, ש"האשה קונה את עצמה בגט" ואם לא, "ובמיתת הבעל"…

ועוד לא דיברנו על רוח קדשו. סיפורי מופתים רבים על רבנו. פעם אחת חיכו בני הבית למכתב ימים רבים. בוקר אחד הרבי אמר: "היום יגיע המכתב", וכך היה. כך גם בצוואתו לגבי מקום קבורתו. רבנו קבור בטבריה (הרבה מופתים נקשרו גם בציונו). עוד שנים לפני כן היה קשור לר' מנדלי מויטבסק (והיה שולח קוויטלאך לשם). אביו אדמו"ר הזקן מהוסיאטין, כאשר הניח לו את התפילין, סיפר לו סיפור על ר' מנדלי מויטבסק.