כל אחד ממקומו – קיום של תשובה ליום הולדת ולסיום מנרת זהב

כל אחד ממקומו: קיום של תשובה

ליום הולדת 24 ולסיום ספר מנרת זהב

זיו חן זצ''ל

בספר מנרת זהב כתוב בפרשת ראה:

כי ירחק ממך המקום וכו'. שמעתי מר' זושא שיחיה פירושו. דהנה העובד מאהבה ויראה והולך ממדרגה למדרגה עד שמשיג רוממותו יתברך ונודע שאי אפשר להשיגו יתברך כמו מלאכי השרת שאומרים תמיד מלא כל הארץ כבודו וחוזרים ואומרים איה מקום כבודו וכי שקרו קודם חס ושלום אלא דבאמת לית אתר פנוי מיניה יתברך סובב כל עלמין וממלא כל עלמין ותאות כל עלמין ועילא מכל עלמין ובכל אתר רק האמת שאין מושג כבודו יתברך הגם שמצמצם אורו יתברך שיהיה קיום להעולמות הוא בערך הנבראים מה שאין כן בעצמותו יתברך אין שום שינוי כלל.

והנה במדרגה קטנה נראה שמרגישין ומבינים שכבודו מלא עולם כאשר הוא באמת ובמדרגה יותר עליונה מבינים שאינו מושג אורו יתברך כי משיג מעולמות עליונים יותר ושם הוא רוחניות יותר והנה טוב להתנהג ברשימות שהוא במדרגה כן ישבח הבורא ברוך הוא לפי הבנתו באותו עולם שהוא בו באותו זמן הגם שאין זה שבח לפי עולם עליון יותר וכשהוא במדרגה יותר עליון ישבח כפי הבנתו שבח הבורא ברוך הוא ובאמת לפי כל שבח אין כערכו יתברך ובאמת לפי כל שבח כל העולם אין בו יתברך כן לבד…

וכן שמעת מרבי שיחיה פירוש על פסוק כי ירחק ממך המקום, שתבא למדרגה שתשיג שהבורא ברוך הוא רחוק בתכלית הריחוק מהשגת אדם אז "וזבחת" וכו' כי בודאי כשאתה בזו המדרגה תהיה כוונתך לשם שמים…

אדם מגיע ללשם שמים, רק כאשר הוא מבין באמת את המדרגה שלו, הוא נמצא בה כפי שהיא, כלומר, הוא מקבל את נוכחות ה' שיש בה, אך גם את העדרו, את הימצאותו במקום שלו, אך גם את היותו במקום רחוק. עובד ה' לא מבטל את מדרגתו, הוא מרחיק את ה' ממנו, כדי לתת קיום לה', וכדי לתת קיום לעצמו. רק אז יכולים לקרות יחסים ביניהם, שכן אם הם אותו דבר הרי שאין ביניהם אחדות אלא אחידות, רק אז הוא יכול לפנות לה', "לשם שמים", ובכך לגלות את אחדותם המלאה.

בפרשת שפטים מופיע הסיפור:

פעם אחת בימי התשובה כד הוה יתיב הרב הצדיק בוצינא דנהורא שרגא דאורייתא איש אלהים קדוש מורינו הרב זוסיא מהאניפאלי ז"ל על כסאו וכל העם עומדים עליו מן הבוקר עד הערב והרב הצדיק נשא עיניו ולבו לשמים וישב בהתדבקות המוחין להשם יתברך מופשט מכל מחשבות גשמיות כדרכו בקודש והנה אחד מתלמידיו נתעורר בו הרהור תשובה והיה מהרהר בתשובה וזלגו עיניו דמעות וכאשר ראו אחרים והבינו זאת נתלהבו גם כן מאוד כדרך הגחלת שאחד מתלהב מחברו ונתהוה בין כולם התעוררות והתלהבות גדול ועמדו בפחי נפש וכאשר ראה זאת הרב הצדיק הנ"ל נשא עיניו למקום ואמר לפניו רבונו של עולם הנה בודאי העת והעונה לעשות תשובה אלא שאתה יודע האמת שאין בי כח לעשות תשובה אלא מה יכול זוסיא לעשות יעלה לך האותיות של תשובה היינו הראשי תיבות של תיבת תשובה הת' רומז תמים תהיה עם ה' אלהיך הש' רומז שויתי ה' לנגדי תמיד הו' רומז ואהבת לרעך כמוך הב' רומז בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך הה' רומז הצנע לכת עם אלהיך זאת יעבוד לך זוסיא.

נשים לב לתיאור. רבנו לא מזלזל בתשובה של חסידיו, ההיפך, הוא רואה בה תשובה, ובעבודתו רק מעין תשובה, דבר שעונה על הרעיונות המרכזיים של התשובה (המתבטאים בראשי התיבות של המילה). רבנו מבין כי באמת התשובה שלו איננה ה-תשובה, רחוק ממנו המקום. עבור חסידיו, הפעולה הזו שהם עושים היא באמת תשובה, ולכן היא תשובה אמיתית, למרות שברור שהוא הגיע לעולמות יותר עליונים מהעולמות שהם הגיעו אליהם, אך זו בדיוק הנקודה – רבנו חולק על כל ההתייחסות התוצאתית לעניין התשובה, שכן כל מהות התשובה היא התביעה מהאדם לחרוג ממקומו ולהתייצב במקום בו נוכח ה', אמנם אפילו בו, לא רק בו נוכח ה'! זאת תוך נתינת מקום גם לאדם וגם לה', יצירת יחסים ביניהם, אחדות מלאה. לכן חסידיו פעלו תשובה אמיתית למרות שהוא הגיע בפועל למקומות יותר גבוהים, כי ירחק ממך המקום, זו התשובה.

יום הולדת הוא זמן לחזור בתשובה, הוא זמן לחרוג מהמקום בו הייתי עד עתה, ולהתייצב במקום בו ה' יותר נוכח, לא כיוון שבמקום הקודם ה' לא נכח, אלא כי במקום הזה ה' יותר נוכח, וכי במקום הזה ה' פחות נוכח מהמקום שמעליו. תמיד יש לאן להתקדם, אחרי יום הולדת 23 הגיע יום הולדת 24 ולאחריו יגיע יום הולדת 25. כך נוצר בעצם קיום של תשובה, כל חיינו אנחנו בתשובה.

אכן, הרבי ר' זושא זכה ונפטר (ב' בשבט) ואני זכיתי ונולדתי (י"ד בו) בימי התשובה, בימי השובבי"ם הקדושים, ימים שבשונה מבימי התשובה שבסוף ובתחילת השנה, חודש אלול ועשרת ימי תשובה, אנחנו לא עוסקים בעצם התשובה (חסידיו של ר' זושא, ממלא כל עלמין) אלא בהבנתה בתוך המכלול, ב"כי ירחק ממך המקום" המוביל ל"לשם שמים" (ר' זושא עצמו, סובב כל עלמין).

אני רוצה להיות יותר קרוב לה', לגלות את אחדותנו, אבל אני לא רוצה למחוק את עצמי או אותו, לשנינו צריך להיות מקום, כל אחד בפני עצמו, כדי שבאמת נהיה אחד, כל אחד ממקומו.