כמה פסיקות לחג המצות

לק"י/ טז ניסן ה'תשעז

כמה פסיקות לחג המצות

זיו חן זצ''ל

א. בבדיקת חמץ פוסקים רבים מתירים להשתמש בפנס חשמלי במקום בנר. נראה לעניות דעתי שכדאי לעשות כך לכתחילה, ולא להעדיף נר על פני פנס חשמלי, כיוון שנר אורו קטן יותר ופחות נוח להכניסו לכל מקום, וממילא עלול הבודק לא לעשות זאת, או מחוסר יכולת או מחוסר רצון להתמסר למצווה, ונמצינו מכשילים את ישראל בשל נימוקי שמרנות וכדומה להם. כמו כן, אף אם אדם יבדוק הכל, האור של הנר הרבה פחות איכותי בשל צבעו החם, ועדיף פנס שאורו לבן ובהיר.

עם זאת, יש להיזהר. כל מהות בדיקת החמץ היא הבדיקה בחורים ובסדקים, שהרי לכן עושים את הבדיקה בלילה, כדי שהנר יוכל להאיר את הפינות הקטנות, וכך הפינות הקטנות לא תישכחנה. אם אדם משתמש בפנס חזק, שטח רחב מאוד עלול להיות מואר בבת אחת, וממילא לא הועילו חכמים בתקנתם. לכן לעניות דעתי, אין להשתמש בפנס חזק, ואכן אנוכי הדל, כאשר בדקתי חמץ השנה, שמתי את מסך המכשיר הנייד על הבהירות הכי גבוהה ועל ידו בדקתי, מה שנתן לי אור יחסית חלש, וכך מצד אחד, הייתי חייב לבדוק כל חור וכל סדק, ומצד שני, הצלחתי לעשות זאת בקלות ובאור איכותי.

ב. הפוסקים מתירים לערוך בדיקת חמץ על ידי מספר אנשים במקביל. הבודק הראשי מברך, וכולם מתפזרים, כל אחד למקומו הוא. ההיגיון הפשוט אומר שאם עושים כן, כל אחד בודק את החדר שלו ואת האזור בו הוא יותר מתמצא. לעניות דעתי, יש לעשות כן לכתחילה, כיוון שכל אחד יודע בדיוק היכן צריך להשתדל יותר בחיפוש, שהרי הוא יודע היכן הוא מניח חמץ. כמו כן, בצורה זו, כולם חשים שותפות במצווה, מה שבוודאי מעלה את ההזדהות. בנוסף, בדיקת חמץ רצינית ויסודית יכולה לארוך זמן רב, ועלולים ישראל חלילה לא לעשותה באופן יסודי בשל הזמן הרב, ואם אנו מורים כן, אנו מקבלים בדיקה איכותית בזמן קצר, וזה פתרון טוב לבעיה. עם זאת, בשונה מפסיקה א, בה ישנו איזשהו חידוש טכנולוגי שהביא אותי לפסוק כן, כאן מדובר במנהג ישראל שדין הוא מדורי דורות, שרק האב בודק וכל הילדים הולכים אחריו, ולכן אני חושש לומר זאת, אך נראה לעניות דעתי שאמת בדבריי.

ג. כתבו הפוסקים, וכך נהגו רבים רבים מישראל, להיפטר מתענית בכורות על ידי השתתפות בסעודת מצווה וסיום מסכת. במציאות בימינו, כך נוהגים רוב הבכורים ונדמה שנשתכחה כמעט לחלוטין תורת תענית בכורות מישראל. כיום דוחפים פוסקים רבים להיפטר מתענית בכורות, כיוון שהם טוענים בצדק רב שאדם שהתענה בערב פסח יתקשה לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים. לעניות דעתי, אין זה אידיאלי שנפטרים מתענית בכורות באופן כה המוני, אלא שמטעם זה של סיפורי יציאת מצרים, אכן יש להיפטר מתענית בכורות, אך רק מטעם זה. ונפקא מינה תהיה בליל סדר החל במוצאי שבת, כפי שקורה בשנים מסוימות, אז מתענים תענית בכורות ביום חמישי, ואין מצוות סיפור יציאת מצרים במוצאי התענית. לעניות דעתי, בשנה כזו, אין להיפטר מתענית בכורות כלל על ידי סעודת סיום מסכת, אלא יש להתענות, וגם כאן, חושש אני לומר זאת שהרי לאורך כל הדורות ישראל קדושים נהגו אחרת, אך בעיניי הדלות, אמת בדבריי.

ד. אחי היקר אור הי"ו שאלני האם מותר לו, כאדם הנוהג להסתפר כל שבוע במספר אחיד על כל הראש, להסתפר בחול המועד. השבתי לו שלעניות דעתי, לפי הפוסקים המתירים לאנשים המתגלחים מדי שבוע להתגלח גם בחול המועד, נראה שגם יש להתיר לו להסתפר מאותו טעם.

אך לכאורה, תספורת אסורה מטעם אחר (כפי שכתב בפניני הלכה לפסח יג, ב) – היא מעשה אומן, ומעשה אומן אסור בחול המועד! אך כפי שכתבו הפוסקים (למשל, הרב אליהו במאמר מרדכי יט, ז), מותר מעשה אומן לצורך המועד. אמנם לדעת המשנ"ב (תקל, א), רק מעשה אומן לצורך אוכל נפש הותר, וכך עולה מדברי השולחן ערוך (תקמא, ה) בפשטות. אבל גם לשיטתם, נראה שבתספורת מסוג של אור, שהיא מספר אחיד על כל הראש, והיא אפילו לא נעשית על ידי אדם אחר אלא על ידי עצמו, נראה שיש להתיר.