לאבישי היקר

לק"י – פורים ה'תשעז

לאבישי היקר!

בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ.

אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ.

תהלים כב, ה-ו

פסוקים אלו הם חלק ממזמור תהלים, אותו נלמד יחד עוד כמה שבועות, אותו קוראים הספרדים בתענית אסתר ובפורים. ונשאלת השאלה: מה המשמעות של מילים אלה לפורים?

בפסוקים הללו, דוד יוצא לרגע מהתפילה של עצמו, ועובר לתפילתו כהמשך של תפילת האבות. דוד מבין שתפילתו כאדם בודד, הינה חסרת משמעות. ישנה תפילת אבות הקודמת לתפילת הבנים, והוא לא יכול לנתק את תפילתו ממנה, כיוון שהיא המשך ישיר לה. המקום בו אביו או רבו של אדם הפסיק, הוא המקום בו אותו אדם התחיל.

במובן מסוים, זה עניינו של פורים. ביתר החגים, אנו מזכירים את הניסים שאירעו לנו ומהללים את ה' עליהם. בפורים אנו לא רק מזכירים אותם, אנו חווים שוב את הניסים הללו. לכן כפי שאותם ימים בהם התרחשו הניסים היו ימי משתה ושמחה, כך גם ימי הפורים. גם בליל הסדר אנו חווים שוב את יציאת מצרים, אלא שבליל הסדר אנו צריכים להוסיף דברים לסעודה כדי לחוות שוב את יציאת מצרים. אנו מוסיפים מצה, מרור, פסח, חרוסת וכיוצא בהם. כמו כן, ליל הסדר עומד בסימן השינוי, "מה נשתנה הלילה הזה", אנו אמנם חווים חוויה עמוקה, אך ברור לכולם שהיא לא חוויה אותנטית וטבעית. לעומת זאת, בפורים, אותה גאולה שקרתה לנו בשושן הבירה בעצם מתרחשת לנו שוב בעצם הסעודה, ולא על ידי תוספות אליה. הדבר היחיד שאנו מתבקשים הוא להרחיב את אותה סעודה רגילה, להרחיב את שתיית היין שבכל סעודה יומיומית, וכך לחוות מחדש את הגאולה.

אבישי האהוב. בכל לימוד איתך, בולטת מאוד היכולת שלך לבעור באש אבותיך ורבותיך. התורה שלך אינה תורה של חידוש ומהפכה, אלא תורה שחיה, יוקדת ומעמיקה את תורת אבותיך ורבותיך. אתה לא רואה סתירה בין תורתך לתורת אבותיך ורבותיך, אלא להיפך – שתי התורות הללו מצמיחות ומפרות אחת את השניה, והלוואי שתמשיך כך ושגם אני אקבל מתכונה גדולה זו. מאחל לך פורים שמח, משמעותי ומחודש!

אוהב ומעריך

זיו