לצוריאל

לק"י – פורים ה'תשעז

לצוריאל היקר!

הכי קתני: אם אמר לה ע"מ שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו, איצטליתי דוקא קאמר לה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: תתן לו את דמיה; ואמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה נמי בצידן, באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אצטליתי ואבדה אצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה.

ש"ס גיטין עד:

נחלקו חכמים ורשב"ג האם כאשר אדם "הרי את מגורשת על מנת שתתני לי אצטליתי", הוא מתכוון דווקא לאצטליתו או לשוויו של אצטליתו. מהו יסוד המחלוקת? אפשר שבמחלוקתם, מוצגות שתי השקפות שונות ללבושים אותם אנו לובשים בחיינו. חכמים מבינים שישנו ערך עצמי ללבושו של אדם, וממילא כאשר הוא אומר "אצטליתי", הוא מתכוון דווקא אליה. לעומתם, רשב"ג מבין שלבוש הוא בסך הכל רכוש השייך לו, כמכשיר הסלולרי שלו או כעט שלו.

אפשר ששתי השקפות אלו מלוות אותנו במהלך עבודת ה' השנתית. כל השנה היא בחינת רשב"ג, היינו שלבוש הוא בסך הכל רכוש. המסכות והחיצוניות שלנו אינן חשובות. אנו מנסים לחתור כמה שיותר אל הלב, אל הפנימיות, אל המקום בו מתבטא היסוד הגבוה שלנו, ולצורך כך עלינו לשים בצד את רצונותינו הנמוכים.

לעומת זאת, בפורים אנו בבחינת חכמים. בפורים המסכות והחיצוניות הם עצם העניין. אנו מתחפשים ומדגישים את החיצוניות, כיוון שאנו מבינים שפורים הוא היום בו הפנימיות מתרחבת אל כל החיים. הלבוש הוא רב משמעות, לא מעצם היותו לבוש, אלא כיוון שהוא מבטא את הפנימיות, אך כל זה, במובן מסוים, לא ניתן להתגלות בכל השנה, אלא בפורים. במובן מסוים, בעוד בכל השנה, החיצוניות חותרת אל הפנימיות, בפורים, הפנימיות חותרת אל החיצוניות. נקודת המבט שלנו בפורים היא נקודת מבט פנימית.

צוריאל האהוב. החוש האסתטי המפותח שלך מעיד על פנימיות השואפת להתרחב באופן המשמעותי ביותר אל החיצוניות. פנימיות זו בוקעת ממיצריה, ועולה אל כלל מרחבי החיים. נעה, רצה, אצה לה בכל מימד ומימד מהמציאות. שמור על פנימיות מפותחת זו, הגבר אותה והרשה לה להתפרץ. בפורים הקרוב, תן לפנימיות זו לעטוף ולאפוף את כל חושיך, תן לה לבעור בכל עצמותיך. פורים שמח, משמעותי ופנימי וחיצוני כאחד!

אוהב ומעריך,

זיו