לשלמה היקר

לק"י – פורים ה'תשעז

לשלמה היקר!

כגוונא דא, עבדו את ה' בשמחה, חדוה דבר נש משך לגביה חדוה אחרא עלאה, הכי נמי האי עלמא תתאה, כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא.

זהר לפרשת תצווה

הקטע הזה הוא הקטע הראשון בחוברת "מעלות השמחה" בה אנו עוסקים בזמן האחרון. אפשר לראות את השמחה כאן כדבר מדבק, דבר שעובר מאדם לאדם, ומהעולמות העליונים לעולמות התחתונים. ונראה שהדבר פשוט – השמחה היא לא חומר, היא לא דבר שניתן לתפיסה, היא נבדלת לחלוטין מהמציאות ומעליה, שכן מקורה עליון. אולי כאשר אמרו חכמים ש"כל הפושט יד נותנים לו", הם לא התכוונו רק לצדקה, אלא גם לשמחה, כיוון שבדיוק כמו כסף, שיש בו הפוטנציאל להיות עובר לסוחר, כך היא גם השמחה, היא עוברת מאדם לאדם. אפשר שזה עניינו של פורים – השמחה ההדדית. לפי רובד זה, השמחה יכולה לעבור מאדם לאדם, ובשמחת פורים, יש לנו עניין להעביר אותה מאדם לאדם.

אך אם נעמיק יותר, נוכל לגלות עוד רובד. "לך כנוס את כל היהודים", אמרה אסתר, כיוון שהיא הבינה שהצרה הזו אינה צרה על אינדיבידואל זה או אחר, אלא היא צרה כללית. בדיוק בשל כך, גם השמחה תהיה כללית. במובן הזה, אם ברובד הקודם הבנו ששמחה היא דבר פרטי ביסודו, אלא שבפורים אנו מצווים להעביר אותו הלאה, ברובד הנוכחי, אנו מבינים שהשמחה הזו היא מעיקרא שמחה כללית לחלוטין. במובן הזה, במשלוח מנות איש לרעהו אנו לא יוצרים את השמחה הכללית, אלא חושפים את השמחה הכללית הקיימת, דבר שייתכן שאיננו יכולים לעשות לאורך כל השנה.

שלמה האהוב. בכל מפגש איתך, ניכרת מאוד השמחה הגדולה שלך. שמחה זו עוברת מאדם לאדם, משמחת איתה עוד ועוד אנשים, אבל נראה לי שהיא לא יוצרת שמחה חדשה, אלא רק חושפת את שורשה הכללי. המשך בדרכך זו, שמח את סובביך ואת זולתך.

אוהב ומעריך,

זיו