מתתיהו – עיון בדמותו

מתתיהו

עיון בדמותו ככהן משוח מלחמה

מתתיהו – כהן משוח מלחמה. בתפילת 'על הנסים' מתתיהו מתואר "מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמנאי ובניו". לכאורה, נשמע שהוא כהן גדול, אלא שבספר מקבים א [ב, א] הוא מתואר "כהן בישראל", לכאורה, נשמע שהוא סתם כהן. כעת צריך לשאול: אם כן, מדוע הוא נקרא "כהן גדול"? יש שפירשו שכך כינוהו כיוון שהיה משוח מלחמה. עתה ננסה לראות האם יש להיות מתתיהו כהן משוח מלחמה ביטויים בספר מקבים.

בספר מקבים א [ב] מסופר סיפורו של מתתיהו ואת הנאומים אותם נאם בחייו. נראה את הנאום הראשון:

אבימים ההם היה כהן בישראל ושמו מתתיהו בן יוחנן בן שמעון מבני יהויריב בירושלים והוא יושב בהר מודעית.

בויהיו לו חמישה בנים ואלה שמותם. יוחנן הקדשי,

גשמעון התסי ויהודה המכבי.

דאלעזר החורני ויונתן הופסי.

הוירא מתתיהו את התועבות אשר ביהודה ובירושלים ויקונן ויאמר:

ואוי לי כי נולדתי לחזות את שבר עמי וקריה הקדושה בידי בני נכר.

זמקדש אלוה בכף זרים, והיכלו לזרא כאיש חרם.

חכל מחמודיו נהלכו, עוללים בחוצות נחנקו, ומבחר בחורים לטבח הובלו.

טצבי תפארתנו לחבל שוסים, ורכושנו שלל גויים.

יחלפה כלתה כל הדרה, שרתי במדינות נהפכה לשפחה.

יאמקדש ה' לשמה, ותפארתנו למשיסה. שדוד ושמם בכף עם לועז.

יבועתה איככה לא אקוץ בחיי.

יגויקרעו מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שק ויתאבלו מאוד.

כאן רק מתתיהו ובניו מתאבלים על המצב במקדש, בירושלים, בארץ ובעם, אמנם מתתיהו נואם את נאומו, וספר מקבים טורח להביא לנו סיפור זה. לאחר מכן, מסופר הסיפור שבעצם הוביל להגעתו של מתתיהו לכדי השפעה ציבורית על ידי נאומו השני:

ידויהי כאשר באו פקידי המלך עיר מודעית להעביר את העם מתורת ה' לעבודת האלילים ולזבוח להם.

טווילוו אליהם רבים מבני ישראל, ומתתיהו ובניו התחזקו.

טזויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמור.

יזהן איש נגיד ונכבד אתה בקרב עמך, ומספר בניך רבים וגם רבה משפחתך, לכן קרב נא אתה ראשונה לעשות את מצות המלך כאשר עשו בכל מדינות מלכותו, וגם כל אנשי יהודה וירושלים.

יחואתה ובניך תמצאו חן בעיני המלך, וייתן לכם זהב וכסף ומתנות יקרות.

יטוישא מתתיהו את קולו ויאמר.

כאם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוהיו וישמעון לקולו להמיר את חוקות אבותיהם.

כאלא כן אנכי ומשפחתי, כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו.

כבחלילה לנו לשוב ממצוות ה' אלוהינו ולהפר בריתו אתנו.

כגלכן את דתי המלך לא נעשה, ואת חוקותינו לא נמיר בחוקות המלך.

כדויהי ככלותו לדבר, ויגש איש מבני ישראל לעיני כל הניצבים אל הבמה אשר במודעית לזבוח זבח כאשר ציוה המלך.

כהוירא מתתיהו, ויחם לבבו ותבער קנאתו על תורת אלוהיו.

כווירוץ בחמתו אל האיש, וימיתהו אצל הבמה, וגם את הפקיד המית, ויתוץ את הבמה.

כזויקנא לתורת אלוהיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא.

כאן כבר התלוו אליו "רבים מישראל", ושמעו את הנאום שלו. הוא מתנסח בלשון רבים, "חלילה לנו" ועוד, וכמו כן, הוא לא מקונן, הוא מצהיר – אנחנו לא נעזוב את תורת אבותינו, לא משנה מה. הוא כבר משפיע על אנשים, בנאומיו ובמעשיו הקנאים לשם אלהיו. מיד לאחר מכן מגיע נאומו השלישי:

כחוירץ אחרי כן בתוך העיר ויקרא בקול גדול ויאמר: מי האיש החרד לתורת אלוהיו ומחזיק בבריתו – יבא אחרי.

פה הוא לא רק משפיע על אנשים, פה הוא כבר קורא להם למרוד, וגם פה, הוא עובר לעשייתו:

כטויברח הוא ובניו אל הרי המדבר, ויעזבו כל אשר להם בתוך העיר.

לוכל האנשים אשר נגעה תורת ה' בלבבם הלכו אחריהם וינוסו המדברה.

לאוישבו שם הם ונשיהם וטפם ומקניהם, כי גבר הקצף מאוד מאוד.

לבוישמעו אנשי המלך בעיר דוד אשר בירושלים כי רבים הכבידו את לבם לבלתי עשות את מצות המלך.

לגוכי גם עזבו את הערים להסתתר במדבר ונקבצו אליהם עם רב.

לדויקומו פתאום להתגולל עליהם ביום השבת. ויאמר להם:

להעד אנה מיאנתם לשמוע בקול המלך, קומו נא וצאו מזה ועשו את מצוותיו וישבתם בטח.

לוויענו ויאמרו, לא נצא, כי את דבר המלך לא נעשה, ואת השבת לא נחלל.

לזוייגשו אל המערה ויערכו כלי מלחמה לקראתה.

לחוהאנשים אשר בקרבה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכור את פיה.

לטויאמרו אליהם: נמותה הפעם בניקיון כפנו, והשמים והארץ עדים בנו כי בזדון תהרגונו.

מויפלו עליהם ביום השבת, ויהרגו כל אשר במערה. וימותו הם ונשיהם וטפם ומקניהם.

מאויהיו המתים כאלף נפש.

מבומתתיהו ורעיו שמעו את הדבר וייצר להם מאוד.

נראה שהם לא עשו כדעת מתתיהו, הוא השפיע עליהם ואפילו ארגן אותם, אך פקודותיו והוראותיו לא היו ידועות עדיין לכל חייליו, ולכן הוא נואם את נאומו הרביעי:

מגויאמרו איש אל אחיו: אם עשה נעשה כאשר עשו אחינו, לבלתי התייצב לפני הגויים בעד נפשנו ותורתנו, עוד מעט והשמידונו.

מדויוועצו כולם ביום ההוא לאמור אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו, ולא נמות כמות אחינו במערות.

מהויתקבצו אליהם רבים מחסידי בני ישראל אשר יראת ה' בלבבם, וכל הממלטים את נפשם מפני עוכריהם ויתחזקו בם.

מוויהי כי חזקו וגם גברו חיל, ויכו באפם ובחמתם כל הפושעים בישראל, והנמלטים נסו אל הגויים.

מזומתתיהו ורעיו עברו בכל גבולי ישראל, ויתצו את הבמות, וימולו את הילדים אשר לא נמול בשר ערלתם.

מחותצלח המלאכה בידם, וירדפו ביד רמה אחרי רודפיהם.

מטויצילו את תורת ה' מיד הגויים ומלכיהם, ולא נתנום עוד הרים את קרנם.

"מתתיהו ורעיו עברו בכל גבולי ישראל", הם לא יוצאים בהשראתו, הם יוצאים תחת פיקודו. כעת מגיע נאומו החמישי שבסופו מסופר מותו:

נויהי כי זקן מתתיהו וקרבו ימיו למות ויקרא אל בניו ויאמר אליהם.

נאהנה עת רעה וזוועה עת צרה ותוכחה לישראל.

נבלכן קומו בני וקנאו לתורת אלוהינו, שימו נפשכם בכפיכם על ברית אלוהינו.

נגזכרו את המעשים אשר עשו אבותינו בימי קדם, והיו לכם לשם ולתפארת לדורות עולם.

נדאברהם אבינו נוסה במסה, והאמין בה' ותחשב לו לצדקה.

נהיוסף שמר את משמרת ה' בעת צרתו, ויהי לאדון במצרים.

נופינחס אבינו קנא לאלוהיו, ותהי לו ברית כהונת עולם.

נזיהושע מלא אחרי ה', ויהי לראש ולנגיד על ישראל.

נחכלב ענה עדות אמת בקהל עם, ותהי לו נחלת סגולה.

נטדוד הלך בדרך תמים, ותהי לו המלוכה לירושת עולם.

סאליהו קנא לאלוהיו, ויעל השמיימה.

סאחנניה מישאל ועזריה בטחו בה', וינצלו מתוך כבשן האש.

סבוגם דניאל בתומת לבבו ניצל מגוב האריות.

סגלכן אם תבינו שנות דור ודור, וידעתם כי כל הבוטח בה' יסובבנהו חסד.

סדועתה אל תגורו מפני כעס הרשע, כי כל כבודו כעש וכדומן על פני השדה.

סההיום יעלה וישגה ומחר איננו, וכי ישוב אל עפרו אבדו עשתנותיו.

סולכן התאוששו בני וחזקו לבבכם בתורת ה', וירם אלוהים קרנכם.

סזשמעו לקול שמעון אחיכם, כי איש חכם ונבון הוא ויהי לכם לאב.

סחיהודה המכבי איש גיבור ובן חיל מנעוריו, הוא יהיה לכם לראש במלחמה.

סטועתה אספו לכם כל הדבקים בתורת ה', לנקום את נקמת עמנו בצריכם.

עהשיבו להם כפועלם ושימרו את מצות ה' בכל לבבכם.

עאויברך אותם וייאסף אל אבותיו.

עבוימת בשנת מאה וארבעים ושש, ויקברו בניו אותו אל קבר אבותיו בעיר מודעית.

עגויבכו אתו כל בית ישראל, ויעשו לו אבל כבד מאוד.

מתתיהו כבר קורא למלחמה, הוא לא רק ממנה את "שמעון אחיכם", שהוא "איש חכם ונבון", כלומר, כמו מתתיהו, "ויהי לכם לאב", כמו מתתיהו, אלא גם את יהודה, שהוא "איש גיבור ובן חיל מנעוריו", ש"יהיה לכם לראש במלחמה". הוא מבקש את "נקמת עמנו בצריכם", מברך אותם, ונאסף אל אבותיו. הוא ממנה ממשיך, את שמעון, שאמור להחליף אותו, ובנוסף לכך ממנה אדם שאמור לעשות מלחמה. מתתיהו עד עכשיו פעל רק במישור הדתי, כעת מתתיהו קורא לפעול גם במישור הצבאי. אם כן, מתתיהו בהדרגה תופס את מקומו בתור כהן משוח מלחמה. הוא קורא למלחמה, ולבטחון בה' שיסייע במהלך המלחמה הזו.

מהותו של כהן משוח מלחמה. עד עתה ניסינו להראות שמתתיהו היה כהן משוח מלחמה, ובכך לתרץ את העובדה שהוא נקרא "כהן גדול" בתפילת על הנסים. אמנם גם זה זוקק בירור, אם כן, מדוע נקרא "כהן גדול", היה ראוי להיקרא "כהן משוח מלחמה"!

כדי להבין זאת, יהיה עלינו לפנות אל דיני כהן משוח מלחמה. מהגמרא בהוריות [יב:] אנו לומדים חמישה דינים לגבי כהן משוח מלחמה: בדומה לכהן גדול, הוא אסור בכל אשה שאיננה בתולה והוא אסור בטומאה למת, ובשונה ממנו, הוא לא מקריב אונן, הוא לא מחזיר את הרוצח והוא לא לובש שמונה בגדים. צריך לשאול: לפי דינים אלו, מהו עניינו? ניתן ללמוד זאת מפתיחתה של הסוגיה את דבריה:

חוץ מה' דברים האמורים בפרשה. מה"מ? דת"ר: והכהן הגדול מאחיו – זה כהן גדול, אשר יוצק על ראשו שמן המשחה – זה משוח מלחמה, ומלא את ידו ללבוש את הבגדים – זה מרובה בגדים, על כולן הוא אומר: ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא.

בשונה מהתורה, שהציגה לנו דמות אחת, חכמים מפצלים אותה לשלוש דמויות שונות, וכרגע נעסוק רק בשתי הראשונות: כהן גדול וכהן משוח מלחמה. מצד התורה, המבט האלהי, הקדושה היא אותה קדושה, וממילא האדם הוא אותו אדם. אמנם מצד חכמים, המבט האנושי, הופעות הקדושה האלה כל כך שונות, שלא יתכן שהם אותו אדם.

כהן גדול וכהן משוח מלחמה עומדים זה לצד זה, שווים במעמדיהם אף ששונים בענייניהם. קדושתם זהה, מה שמתבטא באיסורי הביאה והטומאה שלהם, ולכן בתורה הם מופיעים כדמות אחת, אך מגמותיהם אחרות, מה שמתבטא בעובדה שכהן משוח מלחמה לא מקריב אונן, מה שמבטא את העובדה שהוא לא מרוכז במקדש, הוא לא מחזיר את הרוצח ולא לובש שמונה בגדים, כיוון שהוא לא אותו אדם המרוכז במקדש, ולכן אצל חכמים הם מופיעים כשתי דמויות. מכל מקום, כל זה מגלה את האחדות שלהם, הקדושה שלהם היא אותה קדושה, הופעותיה שונות דרך מגמותיהם.

אם כן, הכהן הגדול הוא בעל הקדושה בהיותה מרוכזת במקדש, כהן משוח מלחמה הוא בעל אותה קדושה, אך מה עליה אצלו? כדי להבין זאת, נעיין בדברי התורה עצמה [דברים כ] עליו:

(א) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ב) וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם: (ג) וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: (ד) כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:

מיהו אותו "הכהן"? לא כתוב, ובפשטות, נשמע שהוא הכהן הגדול הוא הכהן משוח המלחמה. שוב, חכמים לא יכלו לקבל את ההבנה הזו, והעמקנו זאת למעלה, ויצרו שתי דמויות (ואפילו יותר), האחת כהן גדול והשנייה כהן משוח מלחמה, זה בדיוק אומר שהמעמדות שלהם שווים, אף שתפקידיהם כה שונים. אם כן כעת אנחנו מבינים מדוע מתתיהו נקרא "כהן גדול", הוא באמת כהן גדול, ישנם שני כהנים גדולים, יש כאן גדול שבמקדש ויש כהן גדול שבמלחמה. תפקיד כהן גדול הוא להביא את העם אל הקודש, לחבר את האדם לה' ממקומו, ואילו תפקיד כהן משוח מלחמה הוא להביא את האמונה אל הלוחמים, הוא זה שמחבר אותם לה' ממקומם. הם הפוכים, אך משלימים, מתוך אחדותם.