על פתח ביתו מבחוץ

על פתח ביתו מבחוץ

הגמרא בשבת (כא:) מלמדת:

תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ.

נחלקו רש"י ותוספות בביאור דברי הגמרא. רש"י כותב:

מבחוץ – משום פרסומי ניסא, ולא ברשות הרבים אלא בחצרו, שבתיהן היו פתוחין לחצר.

לעומתו, תוספות מלמדים:

מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ – ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרה"ר אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר.¹

אם כן, נחלקו רש"י ותוספות בשאלה האם פתח ביתו הכוונה פתח ביתו אל החצר, או פתח חצרו אל רשות הרבים. מהו יסוד מחלוקתם?

לפי השפת אמת, רש"י מודה שעדיף פתח ביתו שהוא גם פתח חצרו אל רשות הרבים, ורק במקרה כזה הוא מדבר:

והנה רש"י פי' מבחוץ כו' ולא ברה"ר אלא בחצירו נראה דדייק פתח ביתו דוקא ולא פתח חצרו ולפ"ז בית הפתוח לרה"ר וגם לחצר גם רש"י מודה דעדיף להדליק בפתח הפתוח לרה"ר שיש יותר פירסום וגם בביתו הוא וכ"מ מדקתני ואם הי' דר בעלי' מניחו בחלון הסמוך לרה"ר משמע אף דיש לו ג"כ חלון לחצר ודוקא בהא פליגי רש"י ותוס' אי ביתו עדיף או מבחוץ עדיף כנ"ל ומ"מ אף במדליק בחצר שלא בפתח ביתו כלל צ"ע אי אינו יוצא לרש"י דאפשר כוונת רש"י הוא שאינו מחויב דוקא ברה"ר דגם זה מבחוץ מיקרי.

אמנם אם נבין את רש"י כפשוטו, הדף על הדף מקשה:

בספר מדרש משה לאדמו"ר הרה"ק רמ"מ מפילוב זצ"ל הקשה, שמלבד קושיות התוס' קשה, דלכאורה איכא פרסומי ניסא יותר כשמדליק על פתח חצירו הסמוך לרה"ר.

אם כל ענייננו הוא פרסומי ניסא (כעולה מרש"י עצמו), הרבה יותר פרסומי ניסא אם הנס יפורסם ברשות הרבים ולא בבית, כלומר, כתוספות ולא כרש"י! נתרץ קושיה זו ונסביר את שיטת רש"י. הגמרא בשבת (כב.) מלמדת את המקום המדויק של נר חנוכה:

והיכא מנח ליה? רב אחא בריה דרבא אמר: מימין, רב שמואל מדפתי אמר: משמאל. והילכתא – משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין.

הדף על הדף מביא את השאילתות:

בשאילתות (פרשת וישלח, שאילתא כ"ו) הגירסא: מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובעה"ב בטלית מצוייצת ביניהן.

המשנה ברורה (תרעא, ג) מחדד:

ויהיה מסובב במצות.

לכאורה, אנו רואים פה מוטיבציה אחרת מעצם המוטיבציה לפרסם את הנס – יש כאן עניין שהאדם עצמו, לא בהיותו מפרסם נס, אלא האדם עצמו, יתעלה בעקבות הנרות. הגמרא (שבת כב.) מלמדת:

אמר רבה: נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח.

אנו רואים כאן יותר מהדגשה שהוא צריך להיות על פתח ביתו מבחוץ, אלא הוא גם צריך להיות ממש צמוד לפתח, יש עניין שהנר יהיה חלק מהבית. רש"י מסביר:

מצוה להניחה – בחצר או ברשות הרבים בטפח הסמוך לפתח, שאם ירחיקנו להלן מן הפתח – אינו ניכר שבעל הבית הניחו שם.

יותר מכך, צריך שיהיה ניכר שבעל הבית הניח את הנר! במילים אחרות, הנר צריך להיות משוייך מכל הבחינות לבעל הבית כיוון שמהותית, הנר הוא של בעל הבית. כך אנו מבינים גם את העניין שיהיה האדם מסובב במצוות, נר חנוכה בא לבנות איזושהי קומה פנימית, ולא רק קומה של פרסומי ניסא, קומה חיצונית. האם מדובר בשני דינים? האם מדובר כאן בדין נוסף על דין פרסומי ניסא? הרב אליהו בלומנצויג (על פתח ביתו מבחוץ,16-17) כותב סברה שאף שלא עוסקת ישירות בסוגייתנו תוכל לשמש אותנו:

במצווה זו יש מרכיב נוסף מלבד הפנייה לרשות הרבים: הבית… עיקר הדלקת הנרות הוא בפתח הבית. מדוע? אם עניינן של נרות הוא לפרסומי ניסא, מנין באה הדרישה לעשות זאת דווקא בבית?

אל מול רשות הרבים עומדת רשות יחיד. הכנסת הבית לגדרי מצוות הדלקת הנרות מעמיד שתי רשויות זו מול זו המציאות הרחבה, הכללית, המסועפת, חסרת הגבולות, והמציאות המוגבלת ובעלת המחיצות… אפשר להגדיר את הבית כמקום נבדל מהמציאות, שמתנהל בתוך עצמו ואינו שייך לכל הווית החיים שבחוץ. האור שנועד להאיר את המציאות, אם כן, אינו נובע מתוך המציאות עצמה אלא ממקום אחר… רק מאותו מקום נבדל מהמציאות יכולה להיבנות עוצמה שתעמוד מול החושך שברשות הרבים.

חלק מהמוטיבציה לפרסם את הנס היא מוטיבציה הנכנסת פנימה. לא ניתן לפרסם את הנס, לא ניתן לצאת החוצה, אם לא קודמת ליציאה החוצה הזו גם התכנסות פנימה. אם לא יתכנס אדם פנימה, לא יהיה לו מה להוציא החוצה. כאשר הוא יצא החוצה הוא פשוט יתפוגג. אם כן, חלק מהותי מהמוטיבציה לפרסם את הנס, לצאת החוצה, הוא להיות מסוגל לבנות קומה פנימית. כך ניתן להסביר את דברי החתם סופר. החתם סופר מביא שני טעמים לכך שהנר צריך להיות בטפח הסמוכה לפתח:

בטפח הסמוכה לפתח. נ"ל נפקא להו דאם הקדוש ברוך הוא מפרסם עושי מצוה כמ"ש רשב"א בתשובה ממדרש דהקב"ה פרסם מצות ראובן וישמע ראובן ויצילהו מידם מכ"ש שיש לנו לפרסם עושי רצונו עיין תשו' רשב"א סי' תקפ"ב וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שעלינו לפרסם ניסי ה' וחסדיו עמנו.

ועוד הקדוש ברוך הוא שומר עלינו בחוץ על הפתח במזוזה לשמרנו מכל רע כמ"ש במס' ע"ז י"א ע"א ק"ו שנקבע פרסום ניסו על הפתח מבחוץ ועל זה סמכו וקבעו נ"ח על פתח ביתו בחוץ וזה פי' המדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שנקרא דודאים ועל פתחינו כל מגדים זה מזוזה ונ"ח חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך חדשים זה נ"ח דרבנן גם ישנים זה מזוזה דאורייתא ולהנ"ל יובן.

לפי הטעם הראשון, עלינו לפרסם את ניסי ה', ולכן עלינו להוציא את הנר החוצה. לפי הטעם השני, עלינו להותיר את הנר קרוב לפתח, כדי שיגן עלינו כמו המזוזה. לכאורה שני הטעמים הללו מאוד שונים, לפי הטעם הראשון המוטיבציה חיצונית ואילו לפי הטעם השני המוטיבציה פנימית, אך אפשר שלפי דברינו שני הטעמים מתחברים – כדי לפרסם את הנס עלינו להיות מוגנים, כדי לצאת ולהשפיע בעולם עלינו להיות בעלי מרחב מוגן פנימי משלנו, ואם לא, הרי שאין לנו מה להוציא החוצה.

נסיים בדברי הקדושת לוי (קדושות לחנוכה קדושה שלישית) שמסביר מדוע הנס נעשה דווקא בנרות ולא בשאר העבודות שגם הן פסקו בשל מעשי היוונים:

והרי זה דומה על דרך משל, כל זמן שהבן אינו רואה את אביו אין לו כל כך געגועים עליו, וכיון שהוא בא לחצר ורואה את אביו דרך החלונות ואין מניחין אותו לכנוס לפנים אצל אביו, יש לו געגועים על האב ויש להאב געגועים על הבן, כיון שרואין זה את זה ואין מניחין אותו לחדר לכנוס לפנים אצל אביו. כך כיון שנכנסו היוונים להיכל היו כל הקרבנות ועבודות בטלין, אך נרות המנורה, כיון שהיה נרות של שבת ושל בית הכנסת שהם עבודת חוץ ועלה לפני הקדוש ברוך הוא ולפני כסא כבודו, ולא הניחו הרשעים להדליק הנרות שהיא עבודת הקודש פנימה, גלל כן נכמרו רחמים למעלה על זאת העבודה של הנרות. לכן נעשה הנס בנרות ולא בשאר עבודות. ואף על פי שגזרו על שבת (מגילת אנטיוכוס), ומסתמא גזרו על נר שבת, אף על פי כן בודאי עשו בצנעא, כי שמרו שבת בצנעא. לכן כיון שבהתעוררות נרות נעשה תשועה לישראל, לכן נעשה בה נס.

עיקר ההשתוקקות הוא פנימה, הוא לעבודת ה' הפנימית, להדלקת הנרות, שם אנו רואים את אבינו. יתכן שאבינו שולח אותנו לכל מיני מקומות, לפרסם את ניסיו, להשפיע את רעיונותיו, אך באמת אנו יודעים שאם רצוננו בו עצמו, הרי שהוא נמצא בפנים, ובדיוק זה שאנו רוצים להוציא אותו החוצה אומר שעלינו להיכנס פנימה, לחוות אותו. יותר מכך, כל זה מלמד על האחדות בין החיצוני לפנימי, זה שיש יחסי כוחות מסוימים בין הפנימיות לחיצוניות, שבמצב המדויק (לאור דברינו כאן) הפנימיות משתלטת כביכול על החיצוניות, לא אומר איזושהי כפייה של החיצוניות, אלא הדרכה שלה, מתוך ראיית האחדות שלהם.

הערות שוליים

1. הפסיקה היא כדברי תוספות. הרמב"ם (מגילה וחנוכה ד, ח) כותב: נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ. וכך גם הטור (תרעא): מניחה על פתח הסמוך לר"ה מבחוץ אם הבית פתוח לרה"ר מניחה על פתחו ואם החצר פתוח לר"ה מניחה על פתחו. וכך גם השלחן ערוך (תרעא, ה): נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים (כא) מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו; (כב) ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על * פתח החצר.

   ↩