שני הרהורים לליל הסדר

שני הרהורים לליל הסדר

זיו חן זצ''ל

א. צריך לעמוד על היחס בין פסח מצרים לפסח דורות. לכאורה, ישנם שני הבדלים המלמדים על פער משמעותי בין שני הפסחים. בעוד בפסח מצרים אנו אוכלים מצות כי גרשנו ממצרים, בפסח מצרים אנו מתחילים להיות עם של נוודים, בפסח דורות אנו מזמינים אורחים נוספים אלינו הביתה, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", ואין ביטוי יותר מזוקק של בעלות על בית מאשר הזמנת אורחים אליו. כמו כן, המסר של משפט זה יכול להיות שאסור שאף אחד מישראל יהיה בודד בפסח, אך כל זאת רק בפסח דורות.

כמו כן, בפסח מצרים נאמר שהם לא יכולים להתמהמה, מתניהם חגורים ומקלם בידיהם. ולכאורה, בפסח דורות, מדובר בסעודה ארוכה מאוד, אין לאן למהר. סביר להניח שבפסח מצרים, כיוון שהם לא יכלו להתמהמה, הם התעסקו יותר באכילה ופחות בדיבורים, אך בפסח דורות, אנו מתעסקים בעיקר בדיבורים.

אם כן, מהו היחס בין פסח מצרים לפסח דורות? אפשר להגדיר את הפסחים השונים כך: פסח מצרים הוא בחינת חוסר עבדות, ופסח דורות הוא בחינת חירות. בפסח מצרים אמנם אף אחד לא עומד מאחורינו ומצווה עלינו כלום, אך אין לנו באמת חירות, שכן עתותינו אינם בידינו, ואין לנו בית. שתי הבעיות הללו נתקנות בפסח דורות, מה שמעניק לנו חירות.

לכשהגדרנו כך את הפסחים, נציע שתי אפשרויות ביחס ביניהם. האחת, באמת מדובר בשני פסחים שונים לגמרי. ישנה בחינת חוסר עבדות, וישנה בחינת חירות. הן לא קשורות אחת לשנייה כלל, וממילא גם הפסחים לא קשורים. לפי אפשרות זו, יתכן שיש קשר מסוים – מפסח מצרים לפסח דורות התרחשה איזו עלייה, אך גם קשר זה הוא בדיוק קשר של הנגדה בין הפסחים.

אם כן, מדוע בכלל לציין את פסח מצרים? מדוע התורה מצווה על אנשים שאינם בני חורין באמת לערוך פסח מצרים? נראה שהתורה קבעה שיש רף יותר נמוך שבגינו אנו צריכים לשבח את ה'. גם בחוסר עבדות ישנה התקדמות עצומה ממצב של עבדות, ולכן גם אם עוד לא הגענו למצב של חירות ואנו רק במצב של חוסר עבדות, יש לערוך פסח.

השניה, מהותית, שתי הבחינות הללו שייכות למהות אחת, הן בעצם בחינה אחת, וממילא שני הפסחים שייכים למהות אחת. מהי חירות? חירות היא חווית ההתרחבות, תחושת ההתפשטות, המקום בו אדם מרגיש שאין לו שום צמצומים. חוויה זו שייכת גם בבחינת חוסר עבדות. נכון, אין זה מצב קבוע, אך גם אם אדם לא הגיע עדיין אל המנוחה ואל הנחלה, החוויה שבהיפטרות מהמעביד, עצם השחרור ממנו, אינם אלא חירות. בבחינה זו אדם חווה חירות רק למספר רגעים בודדים ולאחר מכן, הוא אמנם לא חווה עבדות, אך הוא לא חווה חירות, אך מספר הרגעים הבודדים הללו הינם חירות, בדיוק כמו של בן החורין הקבוע. לכן גם בפסח מצרים ישנה חירות, במובן מסוים, ולכן גם בה צריך לערוך פסח.

ב. מעניין יהיה לעבור על מעשים שאנו עושים בליל הסדר ולבחון האם הם סימן או סיבה. ננסה לסקור אותם מעט.

קידוש – האם כאשר אנו אומרים בקידוש "את יום חג המצות הזה ואת יום טוב מקרא קודש הזה זמן חרותנו", אנו מציינים את העובדה שחל כאן חג המצות ושזהו זמן חרותנו, או שאנו ממש מחילים כאן את חג המצות ואת זמן חרותנו?

פסח, מצה ומרור – האם כאשר רבן גמליאל אומר שכל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, זה כיוון שהם סימן לכך שהפעולות הללו אינן פעולות אכילה בעלמא, אלא פעולות הלכתיות ולכן דרושה בהם כוונת המצוות או שזה כיוון שהם הסיבה לכך שהפעולות הללו לא תהיינה פעולות אכילה בעלמא, אלא פעולות הלכתיות?

מרור – האם אנו אוכלים מרור זכר למרירות חייהם של אבותינו במצרים, סימן לכך שלהם היה מר, או שהמרור הוא הסיבה לכך שחיינו, רק לרגעים בודדים, יהיו מרים כחיי אבותינו במצרים?

ארבע כוסות – האם ארבע הכוסות הסימן לכך שהלילה אנו בני חורין, או שהכוסות הן הסיבה לכך שהלילה אנו בני חורין?

הסיבה – האם ההסיבה, שהיא דרך חירות, היא הסימן לכך שהלילה אנו בני חורין, או שההסיבה היא הסיבה לכך שהלילה אנו בני חורין?