שני רבדים בתורה על היחס בין חג השבועות לשמיני עצרת

לק"י

יח ניסן ה'תשעז

שני רבדים בתורה

על היחס בין חג השבועות לשמיני עצרת

השאגת אריה בסימן לו טוען שאין מצוות כתיבת ספר תורה בימינו מדאורייתא כיוון שאיננו בקיאים בחסירות ויתירות, והרי ידוע שכל ספר תורה שאין בו הקפדה על חסירות ויתירות פסול. ולכאורה, קשים דבריו מאוד – לפי דבריו, גם כל ברכה טרם קריאה בספר תורה היא ברכה לבטלה, הרי אנו מניחים שהספר פסול, הרי אין בו הקפדה על חסירות ויתירות¹!

יש להבחין בין שני רבדים בתורה. ישנו רובד עצם התורה, וישנו רובד משמעויות התורה. רובד עצם התורה הוא הרובד המתבטא בחפצא של ספר התורה, הוא הרובד שבו אנו מתייחסים לעצם קדושת התורה, בלי להתחשב בתוצאותיה. רובד משמעויות התורה הוא הרובד המתבטא בכתוב בספר התורה, במילים ובמסרים, ולא בעצם החפץ.

נראה לפי הבחנה זו הסבר לדברי השאגת אריה הלכאורה סתומים ביותר. ישנן שתי מסקנות אליהן ניתן לצאת מהעובדה שאיננו בקיאים בחסירות ויתירות. האחת, כל ספר תורה שאיננו כשר, היינו שאיננו יודעים שהכותב היה בקיא בחסירות ויתירות, הינו פסול. השנייה, כל ספר תורה שאנו לא יודעים שהוא פסול, היינו שהכותב לא היה בקיא בחסירות ויתירות, הינו כשר. לכל העניינים האמורים בתורה, המסקנה השנייה היא הנכונה, כיוון שהעיקר הוא לא שלמות התורה, היינו שלמות החפצא של ספר התורה, אלא העיקר הוא מה שכתוב, המילים, המשמעות, ולצורך כך איננו נדרשים כלל לשלמות התורה, ולכן אנו הולכים במסקנה השנייה².

לעומת זאת, בכותבנו ספר תורה שלא על מנת לקרוא בו, אלא מדין מצוות כתיבת ספר תורה, העניין הוא עצם ספר התורה, שכן מצווה זו היא דין בפעולת כתיבת ספר התורה ולא בתוצאת הימצאות ספר התורה בבית (וכפי שהוכיח השאגת אריה מכך שרבא קובע שאף אדם שהניחו לו אבותיו ספר תורה מחוייב במצווה, ודלא כפרישה וכש"ך³), ואף על פי שמהות עניינה היא התוצאה⁴, מעשה המצווה הוא פעולה. לכן ישנו דין מיוחד בשלמות התורה, שהוא דין בחפצא של ספר התורה. לכן אין להקשות מקריאת ספר תורה, שהיא דין במשמעויות התורה, על כתיבת ספר תורה, שהיא דין בעצם התורה, ולכן הוא דורש את שלמות התורה.

לפי זה, ניתן להציע שתי אפשרויות הפוכות למהותם של חג השבועות ושל שמיני עצרת. ניתן לומר שחג השבועות הוא חג משמעויות התורה, שכן עניינו מתן תורה, לימוד מצוותיה, ואילו שמיני עצרת הוא חג עצם התורה, שכן עניינו השמחה הפשוטה בתורה. אך אפשר לומר גם הפוך, ששמיני עצרת הוא חג משמעויות התורה, כיוון שבו אנו חותמים את התורה ומסיימים אותה, וזו שמחה השייכת רק למשמעויות התורה, לקריאה בתורה, שכן מצד עצם החפצא של התורה, מאי שנא אם סיימו אותה ומאי שנא אם כלל לא למדו אותה, ואילו חג השבועות הוא חג עצם התורה, שכן אנו מציינים בו את מתן תורה, מתן עצם החפצא של התורה, וקריאתה או סיומה אינם העניין בו. יותר מסתבר לומר שאין כאן שתי אפשרויות הפוכות, אלא באמת יש בחינה כזו ובחינה כזו בשני החגים.

ייתכן שאלו גם שתי השפעות שונות שיש לתורה על האדם. ישנן השפעות של התורה התלויות במצוות, במעשים בבחירות האנושיות, ההופכות את האדם לאדם יותר מתוקן ויותר קרוב לקדוש ברוך הוא. אך ישנן השפעות של התורה התלויות בעצם נתינת התורה לאדם, ההופכות את נשמתו ואת פנימיותו (ולא את חיצוניותו ואת מעשיו) לדבר אחר לגמרי.