דברי התורה של זיו

אֵין קָדוֹשׁ כַּה_ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ יום ראשון של ראש השנה

דבר התורה עוסק בשאלת הגישה לדין בראש השנה ובוחן מדוע בתפילות היום אנו מתחננים על נפשנו ומציגים את זכות אבותינו. הוא דן במשמעות תפילת חנה ובהבנת מהות הדינים והקשר בין האדם וה'.

בשמחה ובשלום לגיוס לצהל לחודש אדר

דבר התורה עוסק במשמעות השמחה והשלום בהקשר של גיוס לצה"ל בחודש אדר. הטקסט דן בהופעת המילים "שמחה" ו"שלום" במגילת אסתר ובשאלת המשמעות שלהן ביציאה לעולם ובחזרה אליו.

ברך עלינו

דבר התורה עוסק בשני נוסחים לתפילת הגשמים בשבעה בחשון: "ברך עלינו" הרחבה ו"תן טל ומטר". הוא דן בהבדל ביניהם, בשאלת הצורך בברכה נפרדת לשאילת גשמים ובמשמעותה.

שם טוב בעשט

דבר התורה דן במעמדו הנפשי של האדם בעשיית מצווה או לימוד תורה ובשאיפה לא להרגיש גאווה אישית אלא לראות בכך קבלה ולא נתינה עצמית. הוא עוסק במערכת היחסים בין האדם לה', במשמעות קבלה אמיתית, ובהשפעה שיש להתפארות על חיבור זה.

מה שסיפור יכול לעשות בעשט

דבר התורה עוסק בערכו של הסיפור בתנועת החסידות, במיוחד סביב דמות הבעש"ט. הוא דן בהשפעות של סיפורים על תפיסת הדמות, במתח בין תורה לסיפור, ובחשיבות שמייחסים החסידים לאישיות הבעש"ט ולמעשים שסופרו עליו.

לא לקלקל את השמחה

יושב ועוסק כו סיון יונתן בן עוזיאל

דבר התורה עוסק בהבדל בין דרכו של יונתן בן עוזיאל לבין דרכו של רבן יוחנן בן זכאי בלימוד התורה, ומתאר את ייחודה של עבודת יונתן בן עוזיאל כ"יושב ועוסק בתורה" מתוך שלמות ואחדות, ללא חלוקה לתחומים.

טוב שם משמן טוב

דבר התורה עוסק בשתי מסורות על הבעל שם טוב: התמדה בטהרת המקווה והזכרת שמו במוצאי שבת כסגולה להצלחה. הוא דן בקשר שבין שבועות, מושג קביעא וקיימא, ומשמעות ההשפעה של יציאה מן הקודש אל החול.

הפחד מהשתיקה חי סיון הרב יהשתקן

דבר התורה עוסק בפחד מהשתיקה ובהבדל בין התעצמות פעלתנית לבין קידוש שתיקה. הטקסט דן במתח שבין תהליך הצמיחה האישית והמעבר דרך אזורי נוחות לבין היכולת להיפתח גם להשתקה כהתעצמות בפני עצמה.

דף מקורות סיפורי הבעשט

דבר התורה עוסק במעשים ואירועים מחייו של הבעל שם טוב וסביבתו, מתאר הנהגות, מופתים, ותפיסות רוחניות הקשורות אליו, וגם דן בשאלות על ענווה, השפעת כוונה בעשיית מצוות וסיפורים מחיי קרוביו.

יסוד שבתפארת ליום העצמאות ה72

דבר התורה עוסק במשמעות יום העצמאות ה-72 למדינת ישראל, תוך דיון על ההגדרה של המדינה כ"יסוד שבתפארת" וכביטוי לנוכחות והתגלות מיוחדת בעולם. הטקסט עוסק גם בערכו של המספר 72 ובהקשרו לרעיונות של חסד, התגלות וייחודיות הקיום הלאומי.

גאולי ה_ ליום העצמאות

דבר התורה עוסק בנושא גאולת ה' ומשמעותה הלאומית לפי מזמור ק"ז. הוא דן במצב עם הלכוד בצרה מכל הבחינות, ומסביר שתהליך הגאולה כרוך בהתאגדות העם, מעבר במדבר, רעב וצמא, ותפילה כמפגש פנימי עם האמונה.

אין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה ליום העצמאות

דבר התורה עוסק בשאלה כיצד הכרזת מדינת ישראל חלה בזמן שבו המנדט הבריטי טרם פג, לאור העיקרון "אין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה". הוא דן בשתי תשובות אפשריות לסוגיה זו, בהתבסס על מושגי חלות ותוספת זמן.

פשוט לומד את דבר ה א איר ר שמעלקא

דבר התורה עוסק בשני סיפורים מחיי ר' זושא ור' שמעלקא, ומעלה שאלה על הסתירה שבדמות ר' זושא – כיצד מתיישבת גדולתו בתירוץ קושיות עם צניעותו בלימוד. דבר התורה דן בהבדלים בין חכמה לנבואה והאופן בו כל דמות מתחברת לדבר ה' בלימוד.

יח. על שיטת הרמא בפסיקה

דבר התורה עוסק בשתי שיטות יסודיות בפסיקת הלכה: הלכה כביטוי לעליונים והלכה כביטוי לתחתונים. הוא דן באופן שבו שיטות אלו משתלבות, ובשיטתו של הרמ"א שמאזנת ביניהן בפסיקה.

יהודי של עליונים כו איר הרמחל

דבר התורה עוסק בקשר בין האותיות לטעמים, נקודות ותגים, ובכך ששלמות האותיות תלויה במה שמתחבר אליהן. נדון האם המשמעות של אות קיימת ללא החיבור לטעמים, ומהי המשמעות של מציאות שמנותקת ממשמעותה.

והיה ברכה כג איר תורת חיים

דבר התורה עוסק בציווי אל אברם לצאת מארצו ומהמשמעות של היציאה מבחינת תודעת האדם. הוא דן בהסבר של התורת חיים על כך שאברהם הופך להיות ברכה אחת כללית, ומברר את משמעות ההשתייכות לכלל ולמכלול.

אחריות המלחינים והמשוררים כו איר ר שמואל אליהו מזוואלין

דבר התורה עוסק באחריותם של המלחינים והמשוררים על השפעת הניגון, ומבאר את מהות הניגון לעומת מרכיבי ההגייה. הוא דן בשאלה מה מייחד את פיוט "המבדיל בין קודש לחול" ונוגע בפער שבין האדם לאינסוף.

מזל לישראל למימונה

דבר התורה עוסק בשאלה האם יש מזל לישראל, ומבאר את הדעות השונות בגמרא ואת הסברות של רש"י ותוספות. הוא דן במושג המזל, משמעותו והקשר בין תפילה, זכות ומזל לגבי גורלו של האדם מישראל.

חג האמונה באדם למימונה

דבר התורה עוסק במעגל השנה היהודי כתהליך שבו משתנה בהדרגה היחס בין האדם לבין ה', מהצטמצמות והכנעה לקראת תחושת ערך עצמי ואמון באדם, ומדגיש את תפקידה הייחודי של המימונה כחג המדגיש אמון הדדי בין אנשים.